סע"ש 3596-09-14 אבקסיס ואח' נ' לימור

לפניי בקשת המבקשים, הנתבעים בתובענה, למתן צו איסור פרסום ולקיום הדיון בדלתיים סגורות (להלן:"הבקשה").

לטענת המבקשים בבקשה, התביעה עוסקת באירועים אינטימיים ואישיים שהתרחשו בין התובע לבין אשת הנתבע 1 ופרסומם יגרום לפגיעה בפרטיותם של הנתבע 1 ורעייתו ולנזק בלתי הפיך לתא המשפחתי.

בנוסף, נטען בבקשה, כי במסגרת כתבי הטענות מתפרסמות עובדות רפואיות חסויות הנוגעות למצבה הנפשי של אשת הנתבע ופרסומן יביא לפגיעה אנושה בפרטיותם של הנתבע 1 ורעייתו.

המשיב טען בתגובה לבקשה, כי יש לדחותה. לדידו, הבקשה הוגשה למעלה מחודשיים ממועד הגשת התביעה, באופן לאקוני וללא פירוט הנזק הנטען שייגרם באם בית הדין לא ייעתר לה. כן נטען בתגובה, כי לא פורטו ה"בעיות רפואיות" הנטענות של רעיית הנתבע 1 , ואלה, כלל לא הועלו בכתבי הטענות ולא צורפה אסמכתא להוכחתן.

עוד טוען המשיב, כי ממילא, מוכחשת מערכת יחסים בינו ובין רעיית התובע 1 שהייתה אפלטונית.

בהחלטה מיום 5.2.2015 נדרשו המבקשים להגיש תצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשה.

ביום 15.2.2015, הוגש תצהיר של רעיית המבקש 1.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתצהיר, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא, כי לא בנקל יורה בית המשפט על סגירת הדלתיים ואיסור הפרסום, ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון [עע 120/07 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וחברתי ומשפטי – אלמונית, [פורסם בנבו], 29.10.2007 והאסמכתאות שם (להלן: עניין אומ"ץ)]. כיוצא מהכלל, מתוקף סמכות מפורשת בחוק המוקנית לבית המשפט ובמסגרת שיקול הדעת המסור לו, רשאי בית המשפט להורות על סגירת דלתיים. החריגים לעקרון פומביות הדיון ייושמו על דרך הצמצום, לאחר שקילה קפדנית וזהירה [רעא 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499; עניין אומ"ץ].

איסור פרסום ההליך הוא הנדבך השני לעקרון פומביות הדיון, ובהעדר פגיעה חמורה בפרטיות לא יאסור בית המשפט על פרסום ההליך [סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984].

במקרה דנן, לא מצאתי, כי בנימוקי הבקשה, כפי שהוגשה, יש כדי להצדיק חריגה מהכלל כפי שפורט לעיל. טענת המבקשים לפיה עלולה להיגרם למבקש 1 ולבני משפחתו נזק מפרסום התביעה, אין די בה כשלעצמה כדי לאסור פרסום. טענה שכזו עשויה להישמע מפיהם של רבים מבעלי הדין המעדיפים לחסות מעין הציבור את ההתדיינות בעניינם.

לעניין הטענות בדבר פרטים רפואיים החסויים על פי חוק והנוגעים לרעיית נתבע 1- לא הוצגו בפניי אסמכתאות ומסמכים רפואיים (שניתן היה להגישם לעיונו של בית הדין בלבד) התומכים בטענה, שנטענה כאמור, באופן כללי.

עוד יצויין, כי בתמיכה לבקשה ורק לאחר החלטה של בית הדין, הוגש תצהירה של אשת הנתבע 1, שאיננה צד להליך. ראוי היה שהתצהיר יוגש מטעם המבקשים ומהשיקולים כפי שפורטו לעיל, אין באמור בתצהיר כדי לשנות מההחלטה.