סע"ש 35204-06-15 מג'די טאהא נ' נאסר עאבד

1.לפני בקשה שהוגשה ע"י הנתבע, בה הוא עותר למחוק את התביעה על הסף בשל חוסר יריבות וחוסר סמכות.

הנתבע טוען כי התובע אף לא מתיימר לטעון שבינו לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד, וכל כולה של התביעה באה מתוך נסיון להוציא לפועל פסק דין שניתן בתביעה קודמת.

2.בתגובת התובע לבקשה, הפנה הוא לכך שבתביעה קודמת שהוגשה נגד חברת ר.ה.פ אקוסטיקה בע"מ שבבעלותו של הנתבע (להלן: "החברה") וכן נגד הנתבע עצמו, הודע מצד הנתבעים , דהיינו החברה והנתבע, שהחברה נזילה ותפרע כל חיוב שיושת עליה, ועל בסיס הצהרה זו נאות למחוק התביעה כנגד הנתבע באופן אישי והצדדים הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעה כנגד החברה על דרך פסיקה לפשרה, ואכן ניתן פסק דין.

לטענת התובע, פסק הדין שניתן כנגד החברה לא בוצע והחברה אינה משלמת את חיוביה מכוחו.

משכך, יש מקום לתובע את הנתבע, וזאת מכוח הרמת מסך ההתאגדות של החברה, וכן על שום כך שהציג בפני התובע מצג שווא רשלני באשר לכוונת החברה לפרוע את חיוביה, ולמעשה גרם במעשיו כאורגן של החברה לכך שההסכם לפיו תשלם את הסך שייפסק לזכותו – יופר.

3.האם יש לראות בפסק הדין שניתן כנגד החברה כמקים מעשה בית דין בכל הנוגע לתביעה האישית כנגד הנתבע ?

המלומדת ד"ר נינה זלצמן, כפי שנכתבו בספרה "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי",( הוצאת רמות- אוניברסיטת תל-אביב): מבהירה כהאי לישנא - "כלל מעשה-בית-דין (res judicata) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק-דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" (privity) עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי-המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק-הדין. משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק- הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין."

באשר לפשרה של אותה ""קרבה משפטית" בין חברה בע"מ לבין בעל מניות, מגיעה ד"ר זלצמן למסקנה לפיה פסק-דין שניתן כנגד חברה אינו קושר, כמעשה בית דין, את בעלי המניות: "תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד פועלת אף בהקשר בו עסקינן, לאמור, פסק-הדין שניתן לטובת החברה או נגדה אינו קושר, כמעשה-בית-דין, את בעלי המניות. ולהיפך, אין החברה מנועה מכוחו של פסק-דין שניתן בין בעל מניות לבין צד שלישי. אין יחסי החברה-בעל המניות כשלעצמם מהווים בסיס לצמיחתם של יחסי קרבה משפטית (privity) לצורך חלותו של כלל המניעות הדיונית." .

על בסיס הגיונם של דברים אלה, המקובלים עלינו, יש מקום לומר כי פסק הדין בתביעה הקודמת, שניתן כנגד החברה אשר בבעלותו של הנתבע בתיק דנן, אינו מקים מעשה בית דין ביחס לנתבע ומשכך, אין לומר כי קיימת מניעות דיונית מהגשת תביעה אישית כנגד הנתבע.

4.השאלה האם קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע היא כמובן שאלה נפרדת אותה יש לברר לגופה.