סע"ש 35055-10-15

לאחר עיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף ובתגובה לה נקבע בזאת כדלקמן:

תביעת התובע בעניין אי ביצוע הפרשות לפנסיה מרכיב השעות הנוספות לתקופה שמשנת 1979 ועד שנת 2004, נדחית מחמת התיישנות.

בהתאם לאמור בהחלטה מיום 4.4.16 על התובע היה לציין במפורש בכתב התביעה המתוקן את העובדות המקימות את החריג לחוק ההתיישנות מכוחן הוא מבקש להאריך את תקופת ההתיישנות. כמו כן, היה על התובע לפרט מדוע לא ידע ומדוע לא יכול היה לדעת את העובדות שמקימות לו את עילת התביעה, ובמילים אחרות – האם העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן .

בפועל, מלבד טענה כללית להיעדר ידיעה (ס' 6 ו – 7 לכתב התביעה המתוקן) , אין פירוט ולו מינימאלי בנדון. התובע אינו מציין כלל מה היה הסכם העסקתו. הוא גם אינו מפרט מדוע וכיצד רק לאחרונה, בשנת 2015, הובאו לידיעתו אותן עובדות שלדידו לא ידע עליהן קודם, ומדוע לא יכול היה לדעת עליהן קודם לכן.

לפיכך ובהיעדר תשתית עובדתית מינימאלית שיש בה כדי לבסס את תחולתו של ס' 8 לחוק התיישנות, רכיב הדרישה להפרשות הפנסיוניות מגמול השעות הנוספות משנת 1979 ועד שנת 2004, נדחה.

הבקשה לדחות את תביעת התובע בעניין אי ביצוע הפרשות בגין רכיב "תוספת ליסינג", נדחית.

טענת הנתבעת כי המסמך מיום 12.4.07 אינו מהווה הודאה בקיום זכות מצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולא ניתן בשלב זה של ההליך להכריע בעניינה.

לא נעלם מעיניי כי ההודאה לכאורה היא מיום 12.4.07 והתביעה הוגשה רק באוקטובר 2015, אך עדיין בהתחשב בכך שהתובע טען כי ההודאה הובאה לידיעתו רק בשנת 2013 (טענה שכמובן הנטל להוכיחה , עליו), לא ניתן בשלב זה של ההליך לדחות רכיב זה של התביעה על הסף.

3. לאור האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל.

התביעה תמשיך להתברר רק ככל שהיא מתייחסת לביצוע הפרשות מרכיב תוספת הליסינג.

כתב הגנה יוגש עד ליום 22.10.16 .