אבו אסעד ואח' נ' מוטי אמסילי (1991) בע"מ

התובע, תושב השטחים (להלן גם: "העובד"), הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק") בעבודות בניין במשך 75 חודשים, כך לפחות ע"פ רישומי שרות התעסוקה, ועד ספטמבר של שנת 2012.

בשירות התעסוקה נרשמה משכורת חודשית ממוצעת של 2,945 ₪ (עמ' 6, שורה 16 לפרוטוקול), המשקפת עבודה במשרה חלקית.

התובע הודה בעדותו בדבר נכונות התלושים (עמ' 5, שורה 18).

לתובע תביעות רבות בקשר לתקופת עבודתו וסיומה, ונדרש להן אחת לאחת, לפי הפירוט שיובא להלן, ותוך יישום ומיצוי רשימת התביעות (עמ' 6 שורה 19).

התביעה ל"פיצויי פיטורים" ו- "תמורת הודעה מוקדמת":

התובע כבר קיבל כספים משרות התעסוקה, בשיעור של 13,620 ₪ (עמ' 6, שורה 19), ועתירתו היא להשלמת פיצויי הפיטורים, תוך הכרה בעצם פיטוריו.

התובע העיד לפנינו ודבק בגרסתו כי "מוטי (המעסיק) פיטר אותי בעבודה בגדרה" (עמ' 3, שורה 19). ואולם, התובע הודה שמיד (לאחר 3 ימים), כבר החל לעבוד אצל מעסיק אחר (עמ' 4, שורה 4).

גרסתו של העובד לא מקובלת עלינו. זאת, משום שהוא עצמו (התובע) הודה בביה"ד כי המשיך להגיע למחסום לצורך כניסה לארץ, על מנת להמשיך עבודתו אצל הנתבעת, וכניסתו נכשלה משום שאשרת הכניסה לא הייתה בתוקף (עמ' 4, שורה 22). יתרה מזאת, עצם הפיטורים הוכחשו ע"י המעסיק, ואיש מהעובדים בשטח לא ראה ולא שמע על קיום הפיטורים (עמ' 4, שורה 30). אם התובע אכן פוטר, לשם מה חזר והגיע אחרי קיום הפיטורים למחסום (בדרך לעבודתו אצל הנתבעת).

לא שוכנענו בקיום "מעשה פיטורים", וממילא התובענה ככל שהיא מתייחסת ל"הפרשי פיצויי פיטורים" ו- "תמורת הודעה מוקדמת" – תידחה.