סע"ש 34506-09-14

בפני בקשת התובע להורות על גילוי מסמכים כך שיועבר לידי התובע מלוא "החומר" המצוי בידי הנתבעת (אניח כי הכוונה לנתבעת 1), לרבות תלושי שכר, המחאות, דו"חות נוכחות וכדומה. כן עתר התובע לכך, כי אורה לנתבעת להמציא לו העתק המחאה, חתימת התובע בדבר קבלת ההמחאה ואישור הבנק על פירעון ההמחאה הואיל ומסמכים שהועברו בעניין זה אינם ברורים (להלן – הבקשה).

הנתבעות התנגדו לבקשה. לטענתן, הצדדים הודיעו, כי הסתיימו ההליכים המקדמיים. מכל מקום, הועברו לתובע העתק המחאה ודפי בנק להוכחת פירעונה הן בפקס והן בדואר אלקטרוני. אין הצדקה להורות על גילוי מסמכים כאשר ממילא כל צד יצרף את המסמכים מטעמו לתצהירים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בכתבי הטענות מצאתי לנכון להיעתר לה בחלקה.

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

העיקרון שנקבע בהלכה הפסוקה בעניין גילוי מסמכים הנו "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ' 8).

ביום 22/4/15 התקיים דיון קדם משפט בתיק זה. אציין, כי מחמת טעות מזכירות לא נשלחה לצדדים הזמנה לדיון הכוללת צו כללי והדדי לגילוי ועיון במסמכים (וכן הוראות נוספות) על פי הנהלים המקובלים בבית דין זה. לפיכך טענת התובע בבקשה, כי על פי החלטת בית הדין היה על הנתבעת להעביר לו את החומר המצוי בידיה אינה מדויקת. עוד אעיר, כי אף מי מהצדדים לא הגיש טרם הדיון בקשה למתן צו כאמור. לא נעלם מעיני כי בכתב התביעה ציין התובע שהוא דורש גילוי מסמכים, אלא שלעניין זה יש להגיש בקשה מפורשת ונפרדת בעיתוי המתאים.