גרד נ' א.י. פרידמן ובנו קבלנים ירושלים בע"מ ואח'

לפניי בקשת התובע להטלת עיקול זמני על זכויות הנתבע 2 בדירת מגורים הרשומה על שמו.

בטרם אדון בבקשה אציין למען הסדר הטוב, כי הבקשה הוגשה שלא במעמד צד אחד ולפיכך החלטתי ניתנת במעמד הצדדים, בשים לב גם לכך שלא שוכנעתי כי יש בהחלטה כדי לפגוע בתובע, בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות).

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.

הרקע לבקשה

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים במסגרתה עתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת 1 וסיומה, בסכום כולל של 217,032 ₪.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צווי עיקול זמניים על כספי הנתבעים 1 ו- 2 או נכסיהם, המוחזקים בידי מחזיקים שונים וזאת על מלוא סכום התביעה.

ביחס לנתבע 2 טען התובע בתביעתו, כי הוא בעל המניות בנתבעת 1 והדירקטור היחיד וכי הוא עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת 1 באופן המקפח את זכויותיו ועל כן טען, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים 1 ו- 2 ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובותיה של הנתבעת 1.

באותו היום ניתנה החלטתו של כב' הרשם חסנין והבקשה התקבלה בחלקה, באופן שהוטל עיקול על נכסי הנתבעת 1 בלבד עד לסך 94,198 ₪.

ביחס לנתבע 2 כתב כב' הרשם: