סע"ש 33524-09-13

במסגרת דיון ההוכחות האחרון הודיע ב"כ הנתבעים כי העד מטעמם מר תמיר בן ברוך אשר הגיש תצהיר עדות ראשית, לא הגיע וביקש קביעת מועד דיון נוסף לשמיעתו וכן לשמיעת שתי עדות הזמה שביקש להגיש תצהיריהן ושאחת מהן ילדה ערב הדיון (הגב' סיבוני) והאחרת היתה מצויה בבית הדין.

בתגובה לכך הודיעו התובע וב"כ כי אותו מר בן ברוך לא התייצב לעדות שכן אף הוא , כפי שנתברר קודם לכן ביחס לנתבע 2 עצמו, מצוי על גדת "הדנובה הקפואה" כהגדרת השניים בפוסטים שהעלו לפייסבוק ושהוצגו בפני בית הדין.

כפי שהובהר בדיון האמור, מידע זה (עצם העדרו של העד ואף טעמי ההעדרות) מנעו הן הנתבע 2 והן העד מבית הדין ומהצד שכנגד ערב הדיון .

בהחלטותינו שבהמשך לכך הורינו על גבית עדותה של העדה הנוספת באותו יום (וכך נעשה) ואפשרנו לתובע להגיב לבקשה לדחיית גבית עדות הגב' סיבוני ומר בן ברוך לאחר שתומצא אסמכתא לכך שהגב' סיבוני אכן ילדה ערב הדיון.

לאחר עיון בתגובת התובע ובתשובה לתגובה אנו קובעים כדלקמן:

אשר לעדותו של מר בן ברוך: לא מצאנו מקום להתיר קביעת מועד דיון לשם מתן עדותו. כפי שהובהר בהחלטות קודמת, עשו הן הנתבע והן אותו עד דין לעצמם ובאופן מודע בחרו להמנע מלהמצא בארץ במועד שנקבע למתן עדותם ולעזבה לצורך טיול במשותף, כשמועד שיבתם ארצה נקבע למספר שעות לאחר סיום שעת הדיון. משבכוונה משותפת של הנתבע 2 והעד – לא התייצב העד לדיון הרי שאפשריות כל או חלק מן האופציות הבאות: האחת- כי הנתבע אינו מעונין בהעדת העד ומכל מקום העדיף אינטרסים אחרים על פני העדתו; השניה- כי הנתבעים עושים על מנת לדחות את הקץ בבירור ענינו של התובע, כאשר ההליך דכאן כבר בן כשלוש וחצי שנים (ולענין זה נפנה להחלטות שנגעו לבקשה לדחות את הדיון האחרון); השלישית: כי הנתבע והעד מזלזלים בחובותיהם על פי החלטות בית הדין ובצד שכנגד (אשר כפי שציין ב"כ , נערך לחקירת העד באותו יום)- גם לענין זה ראוי להפנות להחלטות האמורות. טעמים אלה , כל אחד כשלעצמו, ובוודאי בהצטברם, מצדיקים כי בית הדין לא יושיט יד למי שמחבל בהליך המשפטי ושם אותו לקלס.

גם מבחינה פורמלית : הנתבעים לא ביקשו לזמן את מר בן ברוך באמצעות בית הדין, ו"סמכו" על התיצבותו (או אי התייצבותו) ללא זימון ומשכך אין הצדקה לדחיית מועד הדיון (או קביעת דיון נוסף) בשל אי התייצבותו. והשווה מכח קל וחומר להוראות תקנה 182(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 , החלה בבית הדין, לפיהן גם כאשר מתבקש זימונו של עד במועד קרוב יתר על המידה למועד הדיון (פחות מ15 יום) לא ישמש אי התיצבותו כטעם לדחיית מועד הדיון- אלא מטעמים מיוחדים שירשמו. כל שציין ב"כ הנתבעים בדיון באופן כללי כי מדובר בעד נחוץ. בכך אין טעם מיוחד המצדיק קביעת דיון נוסף ודאי לא על רקע הדברים שיוספו להלן.

אשר למידת הנחיצות של העד אנו מוצאים מקום להוסיף כי ספק רב אם הנטען בענין זה מקובל על הנתבעים עצמם. בנשימה אחת עם הבקשה לדחות הדיון לשם העדתו של מר בן ברוך (בין היתר), הודיע ב"כ הנתבעים כי הם מוותרים על תצהירו של עד נוסף – מר פנחס קריספל. עיון בתצהירו של מר קריספל אל מול תצהירו של מר בן ברוך מעלה כי שניהם נועדו להתיחס לעצם הנסיון הנטען של הנתבע 2 לעשות שמוש בשירותיהם כדי לגשר בהבנה על הפערים בינו לבין התובע לאחר סיום הקשרים ביניהם. אם כן, לא מצאו הנתבעים להעיד את מר קריספל ובכך גילו דעתם ביחס ל"נחיצות" העדות בענין זה. יוער גם כי גם לגופו של ענין ספק מהו משקלו של נסיון מו"מ לאחר סיום היחסים בין הצדדים לצרכי הכרעה במחלוקות שלפנינו. עוד יוער כי עדותו של מר קריספל , כמשתקף מתצהירו, ביחס לנושאים שברקע להצהרה בענין המו"מ היא עדות ישירה בשונה מעדותו של מר בן ברוך שהיא עדות מפי השמועה- כפי שמצוין בתצהיר עצמו- ולמרות זאת ויתרו הנתבעים על עדות מר קריספל. אם כן, הנתבעים עצמם גילו דעתם כי אין מדובר בעדות נחוצה .