סע"ש 32988-09-14

1. ביום 14.9.2014 הגיש התובע, מהגר עבודה מתאילנד, את התביעה דנא בה הוא עותר לתשלום שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעים וסיומה וזאת בסכום כולל של 118,317 ₪.

2. ביום 16.11.2014 הגישו הנתבעים כתב הגנה וכן בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין בקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם אם תדחה התביעה. לטענת הנתבעים הוברר להם כי התובע, השוהה כיום בתאילנד, לא ידע על הגשת התביעה כנגדם ואינו מעוניין בהמשך בירורה. הנתבעים מסבירים כי אח התובע מועסק כיום אצל הנתבעת 2 ובאמצעותו יצרו קשר עם התובע. לטענתם התובע הוטעה לחשוב כי ייפוי הכוח עליו חתם ואשר צורף לכתב התביעה נועד לצורך בקשת החזרי מס מרשויות המס בישראל. בתמיכה לטענתם הגישו הנתבעים תצהיר מאת התובע כשהוא מאושר על ידי נוטריון תאילנדי. בהמשך הגישו הנתבעים את תצהיר התובע כשהוא מאומת גם בידי משרד החוץ התאילנדי ובידי קונסול ישראל בתאילנד. במסגרת התצהיר מודיע התובע, בין היתר, כי למען הסר ספק הוא מבטל כל ייפוי כוח מטעמו למשרד יגאל קלדרון ושות'. בנסיבות אלה מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את באי כוח התובע בהוצאות אישיות. כן הודיעו הנתבעים כי בדעתם לפנות בתלונה לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין בדבר התנהלות באי כוח התובע.

3. ביום 10.12.2014 התקבלה בבית הדין תגובת באי כוח התובע באמצעות עו"ד בן אמור. מהתגובה עולה כי אין עוד חולק על כך שהתובע מעוניין בדחיית התביעה, כפי שהבהיר בשיחת טלפון שקיימו עמו. אלא שהטעם לכך אינו נעוץ בעולה מטענות הנתבעים כי אם מהחשש שמא ניהול התביעה יפגע בתנאי עבודתו של אחיו שעודנו מועסק אצל הנתבעים. עו"ד בן אמור ביקש כי בטרם ייעתר בית הדין לבקשה לחייבו בהוצאות אישיות תינתן לו שהות מספקת להוכיח את "ניקיון כפיו וטוהר מידותיו", כלשונו.

4. בתשובה לתגובה הבהירו הנתבעים שלא איימו על התובע או על אחיו כדי שיחתום על התצהיר שצורף לבקשה לדחיית התביעה על הסף. כן האריכו בטענות כנגד התנהלות משרד עורכי דין קלדרון ושות' בכל הנוגע לתביעות של מהגרי עבודה נגד מעסיקיהם. לשיטת הנתבעים מדובר בדפוס פסול של הגשת תביעות נעדרות ביסוס עובדתי ותוך "ניצול לכאורה של נטל ההוכחה הייחודי במסגרת תביעות בדיני עבודה". הנתבעים הסכימו למתן ארכה קצרה בלבד לצורך השלמת טענותיו של עו"ד בן אמור.

5. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפנינו הרינו מורים כמפורט מטה.

6. משהוברר כי איש מהצדדים אינו עומד עוד על בירור ההליך אין עוד מקום לקידומו. עם זאת ולנוכח הקשיים בברור עמדתו של התובע עצמו, שהינו תושב זר השוהה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, לא מצאנו להורות על דחיית התביעה כמבוקש כי אם על מחיקתה בלבד.

7. אשר לשאלה האם ייצגו באי כוח התובע את התובע כדין אם לאו, הרי שקיימת מחלוקת עובדתית רבתית בין הצדדים. אלא שמשקבענו כי דין התביעה להימחק אין עוד צורך להכריע בה במסגרת תביעתו של התובע וכפי שהוברר אף יהיה קושי מעשי לעשות כן בהעדרו. אשר על כן גם איננו מורים על פסיקת הוצאות אישיות או אחרות. עם זאת אין באמור כדי למנוע מבאי כוח הצדדים למצות זכויותיהם איש כלפי רעהו בכל אכסניה מתאימה ואם יסברו שיש בכך עוד צורך.

8. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נמחקת.

כל צד יישא בהוצאותיו.