סע"ש 32969-10-15

זוהי בקשת המבקש לסילוק התביעה על הסף ולחלופין להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש בהליך זה.

לאחר עיון בבקשה באתי למסקנה כי אין לדחות את התביעה על הסף ויש לקבוע ערובה להוצאות, ואפרט:

עיקר טענת המבקש היא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, שכן ראשית- מהות העבודה היא כזו אשר לא מצריכה עובדים בכל ימות השנה. שנית, מעולם לא העסיק את המשיב לא באופן ישיר ולא באמצעות קבלן. עוד טוען המבקש כי המשיב לא הציג ראשית ראיה לכך שעבד אצלו. לפיכך יש לדחות התביעה על הסף. לחלופין ומכל מקום בנסיבות הענין ישנם ספקות כבדים בדבר קיומה של עילת תביעה ממשית בידי המשיב. זאת ועוד, המשיב הוא תושב שטחים, שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו במקרה בו המבקש יזכה. לכן יש מקום לחייבו בערובה להוצאות.

המשיב התמהמה בהגשת תגובתו לבקשה, ולכשעשה זאת היו עיקרי טענתו כדלקמן: התקיימו יחסי עובד מעסיק בין 2005 ל-2010 (על אף שהמשיב הציג היתרי עבודה אך עד לסוף 2007, תקופה אשר חלה עליה התיישנות); המשיב עבד בשרות המבקש , אחראי העבודה היה יובל ואחראי נוסף שהיה אחראי על הסעות היה יונס; מצבו הכלכלי של המשיב קשה ואין לו כל נכסים בישראל או בשטחים. החיוב בערובה להוצאות יחסום בפני המשיב את זכות הגישה לערכאות, מדיניותם של בתי הדין לעבודה היא להימנע מלחייב בערובה להוצאות. אין בתגובת המשיב כל התייחסות לטענות המבקש בדבר מהות העבודה והיקף העבודה המתחייב ממנה.

הכרעה

אשר לבקשה לסילוק על הסף

מדיניותם של בתי הדין היא לאפשר לתובע לנהל תביעתו לגופה, ואך במקרים חריגים תדחה תביעה על הסף.

במקרה דנן, יש בטענות המבקש בכדי להטיל צל כבד בדבר האפשרות של המשיב להוכיח את תביעתו ואף תשובת המשיב עצמו מחמירה מסקנה זו. כך: לכתב התביעה אין מצורף כל מסמך שהוא המקשר בין המשיב למבקש. ואלו היתרי העבודה שצורפו לתגובה, אינם רלוונטים לתקופה שטרם ההתישנות- בתשובת המשיב לבקשה, התייחסות אך לשני האחראים ולשכר ששולם מבלי להתייחס למהות הטענות של המבקש. עם זאת, עצם קיומם של היתרי העבודה מראה לכאורה על קשר כלשהו בין הצדדים בעבר(אשר גם אותו המבקש שולל.)

לפיכך, ועל אף כל הקשיים הלכאוריים האלה, ונוכח הכלל כי עילה לסילוק על הסף צריכה לצמוח מן הנטען בכתב התביעה עצמו ולא מתוך שאלת מידת הסיכוי להוכחתו, ראוי להעדיף בירור לגוף העניין של המחלוקות בין הצדדים.