סע"ש 32115-06-14

 1.הנתבעת הינה חברה פעילה בענף הבניין. התובע, תושב הגדה המערבית, עבד אצלה ברציפות במשך שבע שנים, מינואר 2007 ועד תחילת 2014. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום העסקתו.

דיון קדם משפט התקיים בפני כב' השופט תומר סילורה. לאחריו, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיון ההוכחות התקיים ביום 7.9.16. במהלכו, נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקר עד נוסף מטעמו, מר נביל דאר מוסא, שעבד אף הוא בעבר אצל הנתבעת. מטעם הנתבעת נחקר נותן התצהיר מטעמה, מר ידידיה צומן. לאחר דיון ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

2.בסעיף 6 כתב התביעה טען התובע שהוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, לאור כך שהוא פוטר במפתיע "בחודש ינואר 2014 עת בוטל היתר העבודה ללא כל הודעה וללא כל סיבה". הנתבעת בסעיף 8(א) לכתב הגנתה הכחישה זאת, וטענה שהתובע הוא שהפסיק להתייצב לעבודה אצלה "וזאת על דעת עצמו, ללא תיאום עם הנתבעת וללא מתן הודעה מוקדמת לנתבעת". הנתבעת טענה שבנסיבות דווקא על התובע לשלם לה פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת.

3.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו בעניין, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח שפוטר, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית, בתצהיר עדותו טוען התובע כי באחד הימים בחודש ינואר 2013 פיטר אותו מנהל הנתבעת בפתאומיות כשאמר שאין לו יותר עבודה ושעליו ללכת הביתה. המדובר בגרסה בדבר אופן הפיטורים השונה באופן קטגורי מזו שנטענה בכתב התביעה, שבו כאמור אין זכר לכך שנאמר לתובע "ללכת הביתה", וששם דובר בכלל על פיטורים באמצעות ביטול היתר הכניסה של התובע באופן שמנע ממנו את האפשרות להיכנס לישראל;

שנית, בחקירתו הנגדית מסר התובע באשר לפיטוריו שהם נעשו בכך שנמסר לו על ידי מר צומן ש"אין לו עבודה אצלו, ושאחפש עבודה, ואחרי יומיים שבאתי למחסום הודיעו לי שהיתר העבודה בוטל" (עמ' 10 ש' 8). לא ברור לנו מדוע פרטים מהותיים אלה לא נמסרו בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר;

שלישית, בכל מקרה, לא רק שטענת התובע בכתב תביעתו בדבר כך שפוטר באמצעות ביטול היתר בינואר 2014 אינה נתמכת באמור בתצהירו, אלא שמתדפיס הרשיונות שצורף לתצהיר התובע עולה בבירור שלתובע הוענקו היתרי העסקה על שם הנתבעת ברציפות עד אמצע 2014, דהיינו הנספחים שהגיש התובע עצמו אינם תומכים בגרסתו הוא בדבר נסיבות פיטוריו (והתובע לא טרח אפילו לנסות ולהסביר את פשר הסתירה בתצהירו או בשום שלב בהתדיינות);

רביעית, מרישומי משרד הפנים שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה שהתובע עבד באופן חלקי גם בחודש פברואר 2014. גם נתון זה סותר את טענת התובע כי פוטר בינואר. גם העובדה שהיתר העסקה של התובע חודש והוארך בשישה חודשים נוספים בפברואר 2014 אינה תומכת בגרסתו;