לוי נ' מילגם שירותים לעיר בע"מ

1.זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך כולל של 71,500 ₪.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2.הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי גבייה לרשויות מקומיות ולתאגידי המים העירוניים.

3.התובעת הועסקה בנתבעת החל מיום 17.10.2004 ועד ליום 11.11.2015.

4.עם תחילת עבודתה בנתבעת, נחתם הסכם עבודה בין התובעת לנתבעת מיום 17.10.2004. בסעיף 5.5 להסכם העבודה נקבע כי הזכאות לפיצויי פיטורים הינה על פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) וכדלקמן:

"העובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים אם קשר העבודה שלו עם המעביד הסתיים בנסיבות אשר מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורין בחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963 ובשיעור הקבוע בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו."

כך גם, בנספח להסכם, התייחס לתנאים הסוציאליים ובכלל זה לביטוח פנסיוני, אין התייחסות להפרשה לרכיב פיצויי פיטורים ו/או לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

5.התובעת החלה את עבודתה בנתבעת כפקידת גבייה בסניף חיפה.

6.התובעת ביצעה את עבודתה לשביעות רצון מנהליה, אשר המליצו על עדכון שכרה, מעת לעת.

7.ביום 29.8.2012 התובעת הגישה בקשה לממונה הישיר עליה, מר איציק צנטר, מנהל מרחב צפון, לעבור לסניף אחר, הקרוב יותר למקום מגוריה בקרית ים וזאת לנוכח הזמן הרב המוקדש על ידה לנסיעות. בשיחה שנערכה בין התובעת לבין מר צנטר ביום 3.9.2012 הובהר לתובעת כי לנוכח הצורך בעבודתה בסניף חיפה, הנתבעת אינה יכולה להיענות לבקשתה. הצעה לעבור לסניף עכו בעתיד סורבה על ידי התובעת.