וולדאבזגי נ' צעד אמיץ בע"מ

בית הדין עיין בבקשות הנתבעות לחייב את התובע להפקיד ערובה להוצאותיהן ומחליט לדחות את שתי הבקשות, מן הטעמים כמפורט להלן:

1. התובע הגיש תביעה זו בחודש 2/2014 נגד הנתבעת 1. בתביעתו טען כי הועסק על ידי הנתבעת 1 מחודש 12/07 עד 11.8.11 בתפקיד שומר בלילות ובסופי שבוע באתר בניה ברחוב תכלת מרדכי בירושלים (להלן: "האתר"), בימים א'-ה' בשעות 16:00 עד 7:00 בבוקר למחרת ובימי ו' משעה 14:00 עד שעה 7:00 ביום א'. לטענתו שולם לו שכר במזומן, ללא קבלת תלוש, בסך 3,000 ₪ ולא שולמו לו זכויות נוספות כלשהן. לדבריו, הוא פוטר על ידי האחראי עליו מטעם הנתבעת 1 ששמו עזאם.

2. בתביעתו עתר התובע לפסוק לו סך 671,633.11 בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, דמי נסיעות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

3. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענת התובע כי העסיקה אותו. בכתב הגנה זה לא טענה הנתבעת 1 כי החלה לתת שירותי שמירה באתר בחודש 7/2011, אלא טענה כי עזאם, האדם שלטענת התובע פיטרו, החל את עבודתו בנתבעת 1 רק בשנת 2013.

4. ביום 28.12.14 הגישה הנתבעת 1 תצהיר גילוי מסמכים של גב' דבורה אלימלך בו הוצהר כי אין לנתבעת כל מסמך "השייך לתובע". בתצהיר לא פורט הסכם בין שתי הנתבעות.

5. בדיון המוקדם הראשון שהתקיים בתיק ביום 11.1.15 הודיע ב"כ הנתבעת 1 כי "לפני מס' ימים מצאנו הסכם של תחילת עבודתנו באתר המדבר על כך שתחילת עבודתו כחברת שמירה באתר זה 1/7/11 חודש לפני המועד שהתובע טוען שהוא פוטר, ואני אמציא את המסמך לחברי בימים הקרובים".

6. התובע הודיע ביום 30.3.15, לאחר שעיין במסמך שהמציאה לו הנתבעת 1, שהוא סבור שיש לברר עם קבלן השמירה הראשי של הפרוייקט בו עבד התובע מי שימש קבלן השמירה.

7. עוד באותו יום הגישה הנתבעת 1 בקשה לחייב את התובע להפקיד ערובה וזו נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 14.5.15. ביום 13.1.16 הגישה הנתבעת בקשה נוספת לחיוב התובע להפקיד ערובה להוצאותיה, ובקשתה נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 11.2.16. הנתבעת 1 לא הגישה על ההחלטות מיום 14.5.15 ומיום 13.1.16 בקשה לרשות ערעור.