החלטה 31811-05-12, 31624-05-12, 31517-05-12

לפני בקשת התובעים לביטול פסק-הדין מיום 11.8.14, שהורה על מחיקת התביעות שבכותרת מחמת חוסר מעש.

1.על-פי החלטתי מיום 3.4.14 היה על התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 11.6.14. על-אף ארכות שניתנות בחלטות מהתאריכים 17.6.14 ו- 14.7.14 – לא הוגשו תצהירי התובעים עד מועד מתן פסק-דין והתובעים אף לא הגישו תגובתם בהתאם להחלטה מיום 29.6.14. לפיכך, הוריתי על מחיקת התביעה.

2.ביום 30.9.14 הוגשה בקשה זו לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי תצהירי התובעים לא הוגשו במועד בשל הליכי הפירוק שננקטו בנוגע לנתבעת 1 והצורך בהגשת תביעות חוב מתאימות למפרק, ומהטעם שלא היה ברור לב"כ התובעים אם בשל הליכי פירוק אלה מעוכבים ההליכים שבכותרת. עוד נטען בבקשה כי חלק מהחלטות בית הדין לא הגיע לידי ב"כ התובעים, ומטעם זה לא פעל בהתאם להן.

3.הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה וטוענת כי היה ידוע לתובעים כי ההליכים בתיק כאן מעולם לא עוכבו, וכי יש לדחות גם את הטענה כי החלטות בית-הדין לא הגיעו לידי ב"כ התובעים שכן היה עליו לברר מה עלה בגורל הבקשות השונות שהוגשו. הנתבעת 1 עותרת כי אם יבוטל פסק-הדין יחויבו התובעים בהוצאות.

הנתבעת 2 לא הגישה תגובתה לבקשה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק-הדין מיום 11.8.14.

אמנם, אני מתקשה לקבל את טענת ב"כ התובעים לפיה לא היה ברור אם ההליכים בתיק כאן מעוכבים, שכן עיון בתיק מעלה כי בית הדין מעולם הורה על עיכוב ההליכים בתיקים שבכותרת, מה גם שמעולם לא הועלתה טענה כי יש לעכב את ההליכים כנגד הנתבעת 2 ומן הסתם לא התעוררה השאלה אם ההליכים כנגדה מעוכבים אף הם.

יחד עם זאת, כלל ידוע בבתי הדין לעבודה הוא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. הפסיקה בעניין זה מתייחסת על-פי רוב לשאלת הסילוק על הסף, אך היא יפה גם לענייננו.

ראוי לזכור גם כי בתיק זה נמשכו ההליכים המקדמיים זמן רב (וביניהם, בין השאר, העברת מקום הדיון, מחיקת צד, צירוף צדדים, הליכי גילוי ועיון) . לפיכך, ומשהתובעים עומדים על בירור תביעתם, לא יהיה זה יעיל להחל את כל ההליך מתחילתו.

6.לאור האמור- אני מורה על ביטול פסק-הדין שהורה על מחיקת התביעות מחמת חוסר מעש ביום 11.8.14.