סע"ש 31641-10-14

(בבקשת התובעת לצירוף מנכ"ל הנתבעת כנתבע נוסף)

1.לפני בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה שהגישה על ידי צירוף מנכ"ל הנתבעת – מר עלי אבו אלהיג'א (להלן – המנהל) כנתבע נוסף בתביעה זו וחיובו ביחד ולחוד עם הנתבעת בזכויות התובעת, וזאת מכח הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת.

לטענת התובעת במהלך ההליכים טען המנהל כי הנתבעת נמצאת במצב כלכלי נחות ואף ההוצאות שנפסקו נגדה לא שולמו. לאחרונה נודע לתובעת כי הנתבעת העבירה את הפעילות בגנים שבבעלותה לעיריית טמרה, החל משנת הלימודים הנוכחית, כחל ממהלך, כך לדברי התובעת, שנועד לרוקן את הנתבעת מנכסיה דבר שיותיר אותה בסופו של יום בפני שוקת שבורה.

לדבריה התנהלות מעין זו של הנתבעת ושל המנהל העומד בראשה, היא בדיוק ההתנהלות שמצדיקה הרמת מסך ההתאגדות של העמותה לנוכח ניהולה הכושל על ידי המנהל.

על פי הפסיקה הדנה בנסיבות של הרמת מסך ההתאגדות של חברה ביחסיה מול עובדיה, המחייבים מידה מיוחדת של אחריות ואמון כלפי העובדים, התקיימו התנאים המצדיקים להרים את מסך ההתאגדות של העמותה במקרה זה כדי להמנע מן התוצאה אליה כיוונה הפסיקה, היינו הותרת התובעת בפני שוקת שבורה.

לבקשה צורף תצהירה של התובעת, לאימות העובדות הכלולות בה.

2.הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, שמתנגדת למבוקש.

לטענת הנתבעת, מדובר בשימוש לרעה בהליכים משפטיים ודין הבקשה להדחות בין היתר בהיותה כללית, סתמית ונעדרת בסיס עובדתי או משפטי.

מוסיפה הנתבעת וטוענת בבקשתה לא נתמכה בתצהיר כי היא עמותה שרירה וקיימת ואיננה חדלת פירעון. כך לדבריה, ולשם ההמחשה, מגיעים לה ממשרד החינוך מאות אלפי שקלים. אכן היא נקלעה לקשיים בעקבות אי העברת תקציבים במועד, אך קושי כלכלי אינו סיבה להרמת מסך או לחיוב מנהל העמותה בחובותיה. התובעת המשיכה לעבוד בנתבעת למרות שידעה שלא קיבלה את התקציב המגיע לה ממשרד החינוך וכי מגיים לה מאות אלפי שקלים ממשרד החינוך.

מכל מקום מנהל הנתבעת איננו המעסיק של התובעת, המדובר באישיות משפטיתץ נפרדת והוא עצמו היה עובד שכיר של הנתבעת. גם לאור השלב המתקדם של ההליך אין מקום לצירוף נתבע נוסף בשלב דיוני זה. בכל מקרה ב"כ הנתבעת אינו מייצג את המנהל ועל כן יש לקבל את תגובתו בנפרד.

3.תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) קובעת:

"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

מתן רשות לתקן כתב טענות מסור תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שקילת נסיבות העניין, ובשים לב לשניים:

א. האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון.

ב. האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא מאוד ליברלית כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר (ראה: דב"ע שנ/ 23-3 מדינת ישראל נ' יורם מלמן, פד"ע כא', עמ' 360).