סע"ש 3157-11-16

לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה לתשלום הסך של 315,000 ש"ח שהוגשה נגדה. העילות לבקשה: היעדר ראשית ראיה להוכחת התביעה מחד, באשר לטענתה מעולם לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד- מעביד והתובע לא הביא ראשית ראיה לאלו, ומאידך- היות שהתובע אינו תושב ישראל כי אם תושב הרשות הפלסטינית, ומשכך עולה החשש להיעדר יכולת גביה.

בתגובתו השיב התובע מספר טענות:

ראשית, כי הבקשה לא לוותה בתצהיר, ועל כן דינה להידחות.

שנית, ציין כי מספר תביעות מתנהלות בבית דין זה כנגד הנתבעת ומכאן ראיה שהיא באופן שיטתי מקיימת יחסי עובד- ומעביד ולאחר מכן מתכחשת להם. ובלשונו: "לא יתכן שכל כך הרבה אנשים רקמו מזימה לרוקן אותה מנכסיה ולהוציא ממנה כספים שלא כדין". כן צירף התובע תצהיר מטעם עובד בשם עבד אלנאצר חאג' מוחמד אשר לטענתו עבד עמו אצל הנתבעת ומעיד על קיומם של יחסי עובד- מעביד.

שלישית, הפנה לפסיקה ובין השאר להלכת אבו נאסר (ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)), אשר תאוזכר לקמן .

ורביעית, כפר בחשש לאי יכולת גביה כלפי תושב הרשות הפלסטינית.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04‏ מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).

עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה, זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית (ראה: רע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10 ‏לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (27.6.2010); ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)).

ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן: סעיף 116א), הקובעת כדלקמן: