סע"ש 30954-06-12

1.הנתבעת היא חברה העוסקת בתחום המדבקות והתוויות, שהנתבע הוא מנהלה. התובעת נשכרה על ידה לעבודה כאשת מכירות, אך פוטרה לאחר מספר חודשי עבודה. במרכז תביעתה שבפנינו טענתה שהיא פוטרה בניגוד לדין עקב טיפולי פוריות שבהם החלה ושעליהם הודיעה לנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים על פי כתבי הטענות ומהלך ההתדיינות

2.התובעת החלה לעבוד בנתבעת כעובד שכירה ביום 26.6.11. היא פוטרה ביום 23.10.11, כארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתה. בכתב התביעה היא טענה שפיטוריה באו לה בהפתעה מוחלטת, מבלי שקדם להם שימוע או התראה כלשהי. עוד טענה התובעת בכתב התביעה שמכיוון שהנתבעת היתה מודעת לכך שהיא החלה בטיפולי פוריות ואף נעדרה מעבודתה בשל כך, הרי שפיטוריה בטלים מן הטעם שלא התבקש היתר להם מהממונה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים). בקשר לכך טענה התובעת שהיא יידעה באופן אישי את מנהל החברה, הוא הנתבע, על כך שהחלה בטיפולי פוריות, וזאת "בשלהי חודש ספטמבר 2011". לטענתה, עם ההודעה הנתבעת החליטה לפטר אותה "במיידי עקב כך, משל היתה נגועה בצרעת" (סעיף 8 לכתב התביעה). התובעת הוסיפה וטענה שבמועד פיטוריה נמסר לה שתחדל להיות עובדת החברה ביום 6.11.12, שאז גם תידרש להשיב את רכב החברה, ושעד אז עליה לשהות בביתה. התובעת טענה שפיטוריה נעשו תוך הפרה של שורה ארוכה של דינים, ובראש ובראשונה חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988. משכך, טענה התובעת שהיא זכאית שייפסקו לה פיצויים ממוניים ולא ממוניים בסך כולל של 213,124 ₪.

3.בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את טענות התובעת. לטענתם, בסמוך לאחר תחילת עבודתה בסוף חודש יוני 2011 הסתבר להם שהיא אינה מתאימה לעבודה. לטענתם, ביום 18.9.11 נערך לה שימוע (טופס השימוע צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) שבו נמסר לה בין היתר אודות חוסר שביעות הרצון מהמכירות שלה, ובסיומו נקבע שתינתן לה הזדמנות נוספת של חודש ימים לשפר מכירותיה, ולא תפוטר. הנתבעים ציינו שהתובעת לא נעדרה באופן חריג או יוצא דופן, והיא לקחת 5 ימי חופשה בלבד במהלך חודשי עבודתה, מתוכם שניים ביוני, אחד באוגוסט ושניים בספטמבר (דוח נוכחות צורף נספח ד' לכתב ההגנה). הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענת התובעת שהיא מסרה להם שהיא עוברת טיפולי פוריות במהלך ספטמבר או במועד אחר כלשהו שקדם לפיטוריה ביום 23.10.11. הנתבעים טענו שרק יום אחד לאחר פיטוריה, ביום 24.10.11, מסרה להם התובעת שהיא עוברת טיפולי פוריות. לאור זאת הם ביקשו ממנה להציג אישור רפואי, ואף ציינו שעם הצגת אישור שכזה היא תוחזר לעבודה, אך אישור שכזה מעולם לא הוצג, והתובעת סיימה את עבודתה.

4.ביום 30.10.13 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, שבסיומו ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע להוכחות בפני מותב זה. ביום 13.1.15 התקיים דיון הוכחות ראשון. בתחילתו נחקר בעלה של התובעת, מר עוז ברנד, שהגיש תצהיר התומך בתביעתה, ונחקרה התובעת עצמה. בהמשך נחקרו עדי הנתבעת: הנתבע עצמו, מר יניב הררי סמנכ"ל הנתבעת ומי שערך את השימוע לתובעת, ומנהלת החשבונות גב' נינה קרטובר. בתום דיון ההוכחות ביקשה התובעת וקיבלה את רשות בית הדין להגשת תצהיר משלים, ונקבע דיון הוכחות נוסף ליום 3.3.15 לצורך חקירתה אודות תצהיר זה. בתום הדיון הנוסף נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

5.בין הצדדים היו מחלוקות עובדתיות רבות, לצד מחלוקות משפטיות בשאלת מידת ואופן תחולתן על המקרה שלפנינו של ההגבלות השונות על פיטורי נשים העוברות טיפולי פוריות הקבועות בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. נדון ונכריע תחילה במחלוקות העובדתיות, ובהמשך נבהיר את ההסדר המשפטי הרלוונטי לענייננו.

6.כאמור, ברמה העובדתית, הנתבעים מודים בכך שעוד קודם לכניסת פיטורי התובעת לתוקף, ביום 6.11.11, היא הודיעה להם על כך שהיא עוברת טיפולי פוריות. ברם, לטענתם, מידע זה נמסר להם על ידה רק ביום 24.10.11, דהיינו יום אחר לאחר שנמסר לה מכתב פיטורים. עלינו להכריע אם כן במחלוקת העובדתית בנוגע לעיתוי שבו מסרה התובעת לנתבעים אודות טיפולי הפוריות, כמו גם במחלוקת בנוגע לשאלה האם היא מסרה להם אישור רפואי אודות כך. בהמשך לכל זאת, נכריע גם במחלוקת בין הצדדים בשאלה האם נכונה טענת הנתבעים לפיה התקיים הליך שימוע קודם לפיטורי התובעת, וזאת לאור טענות הנתבעים בדבר אי התאמתה וכוונתם לפטרה, או שהעדויות והראיות בקשר להליך השימוע אינם אותנטיים, כפי שטוענת התובעת.