סע"ש 30831-08-14.18 ינואר 2015

זוהי בקשת המבקש להורות על דחיית/מחיקת התביעה על הסף.

לאחר עיון בטענות שני הצדדים הנני קובעת כדלקמן:

1. ראשית יאמר כי הכלל הוא כי בית הדין ימנע ככל האפשר מדחית/מחיקת תביעה על הסף, ויעדיף בירור תביעה לגופא. סייג לאמור לעיל הוא כאשר ברור כי דין התביעה להדחות על הסף ,קרי גם באם יוכח כל הנטען בה , לא יהא בכך כדי לזכות את התובע בסעדים להם עותר- לשם כך יבחן כתב התביעה מתוכו. עם זאת, כאשר ניתן לעשות לתיקון כתב התביעה, יועדף תיקונו על פני מחיקתו.

   נוכח האמור תבחנה טענות המבקש:

    

   אשר לטענה כי דין התביעה להדחות בשל מעשה בית דין או השתק:

2. טענת המבקש היא כי המשיב מנוע מהגשת תביעה בכל עילה הנובעת מכך שאינו מועסק על ידי המבקש בשנה"ל הנוכחית שכן, הודיע לבית הדין הארצי (בבר"ע 18689-07-14) כי אינו מעונין לשוב לעבודה אצל המבקש בשנ"ל זו, והודעתו קיבלה תוקף של פסק דין.

3. ואולם, זו לא העילה עליה מבסס המשיב את תביעתו. התובע אמנם העמיד תביעתו על גובה שכר שיכול היה להשתכר בשנת לימודים ואולם אין הוא טוען לזכאות להפסד הכנסה בשנה זו בשל אי שיבוצו לעבודה בשנה זו, (טענה שהוא אכן מנוע ומושתק מלהעלות), יותרמכך , בסעיף 57 לכתב התביעה , הוא אף מבהיר כי טענה כזו עשויה להחלש בשל חובת הקטנת הנזק. טענת התובע, הינה ,כך נראה, כי המבקש התנכל אליו עקב הגשת תביעתו הראשונה (תביעה במסגרת הליך תלוי ועומד לפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהמי בסע"ש 39213-11-13) לפיצוי בגין הלנת שכרו- בגין כך הוא עותר לפיצוי. לפיכך לא רלבנטי כל הטיעון הנוגע לכך שויתר על חזרתו ללמד בשנת לימודים זו. (אין בכך כדי להביע כל עמדה בשאלה אם זכאי התובע לפיצוי בכלל או לפיצוי ששעורו נקבע באופן האמור בפרט).

    

   אשר לטענה כי דין התביעה להדחות מחמת העדר עילה

4. המשיב נשען על שני סעיפי חוק שלטענתו מהווים בסיס לעילת תביעתו, סעיף 28 א לחוק הגנת השכר התשי"ג-1953, ולפיו: לא יפגע מעסיק בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד .. בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העובד בתום לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור" כשלעצמו, וכן סעיף זה בצירוף סעיף 2א לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין ), התשנ"ז-1997. (להלן: חוק הגנה על עובדים)