סע"ש 30736-12-13

 האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו אצל הנתבעים? זוהי השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, עבד לדבריו אצל הנתבעים בעבודות בנייה ושיפוצים במשך 17 שנה משנת 1995 ועד לחודש 06/2012, אז פוטר.

2. הנתבעת 1 היא חברה לעבודת בניה ובהתאם לתלושי השכר של התובע, הייתה מעסיקתו ואילו הנתבע 2 הוא הבעלים והמנהל שלה.

3. לטענת התובע, שכרו שולם מידי שבוע במזומן בעוד שבתלושי השכר שהופקו לו ע"י הנתבעת 1, נרשמו סכומים פיקטיביים, תוך קיפוח שיטתי של זכויותיו, באופן שלא שולמו לו זכויות שונות כגון: דמי חג, הפרשות לגמל, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, קרן השתלמות ודמי נסיעות.

4. לטענתו, במהלך חודש יוני 2013, הודיע לו הנתבע 2 כי אין לו יותר עבודה בשבילו, ביטל את אישור הכניסה שלו לישראל וניתק עמו מגע (סעיפים 22-23 לכתב התביעה).

5. התובע עבד 5 ימים בשבוע 8 שעות ביום וקיבל תמורתן שכר יומי בסך 340 ₪ נטו. שכרו האחרון עמד על סך של 7,480 ₪ (נטו) ועם פיטוריו לא קיבל פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן, לא נערך לו שימוע בטרם הוחלט לפטרו. לפיכך תבע סכומי כסף שונים ובנוסף פיצוי בגין העובדה שתלושי השכר היו לטענתו פיקטיביים, בניגוד לחוק הגנת השכר.

6. הנתבעים הקדימו וטענו כי פעילותה של הנתבעת 1 הופסקה עוד בשנת 2010 וכי לפנים משורת הדין, ובשל העובדה שבשנה זו מכסת רישיונות העבודה הייתה מוגבלת, סוכם עם התובע כי "ימשיכו להנפיק לו אישורי כניסה לארץ על מנת שיהיה בידיו האפשרות לחפש מקום עבודה אחר ולאחר מכן להעביר את אישור העבודה למעסיק חדש אחר ובכך לא לפגוע בו באמצעות ביטול אישור העסקה" (סעיף 8 לכתב ההגנה).

7. לימים, כך לדבריה, הסתבר לה כי במשך שנה ממועד סגירת פעילות החברה, וחרף העובדה שהתובע שב והודיע לה כי לא מצא עבודה, הוא עבד אצל מעסיקים אחרים.

8. הנתבעת טענה כי התובע הסתיר מבית הדין עובדות חשובות, ובין היתר, כי כל העת זכויותיו שולמו לו באמצעות משרד הפנים, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול – אגף מת"ש; כי משך את כספי הפיצויים בסך כולל של 52,507 ₪; כי שולמו לו ימי חופשה ביתר באופן שיכללו גם תשלומים בגין השתלמות, הפרשות לגמל ודמי בריאות לתקופה של 16 חודשים כאשר חיפש מקום עבודה לאחר שהחברה סיימה את פעילותה; כי הנתבעת חויבה ע"י משרד הפנים לשלם לו שכר עבודה חודשי לתקופה מינימלית של 15 יום בחודש, גם אם עבד בפועל פחות מכך וכי סוכם שהחברה, חרף הפסקת פעילותה, תמשיך להנפיק לו אישור כניסה לישראל.