מנטור הדרכה והשתלמויות מקצועיות בע"מ נ' סרגוסטי

לפני תביעתה של חברת מנטור הדרכה והשתלמויות מקצועיות בע"מ (להלן גם: "המעסיק" או "החברה"), כנגד גב' שרית יונה סרגוסטי, עובדת לשעבר שלה (להלן גם: "העובדת"), לפיצוי בגין שורה של הוצאות שהעובדת הוציאה שלא על דעתה, בעיקר רכישות באמצעות כרטיס אשראי של המעסיק בכל בו "חצי חינם" במשך תקופה של כ-14 חודשים, טענה ללקיחת תקבולי מזומנים ששולמו על ידי תלמידי המכללה בשנים 2010-2012, התנהגות רשלנית של העובדת ומחדלים שגרמו לנזקים למעסיק, "הפרת חוזה עבודה" ופיצויי כללי בקשר לכך.

העובדת הועסקה אצל המעסיק תקופה של 36.3 חודשים ועד ליום 14.12.12, לפי "משכורת קובעת" של כ- 7,000 ₪.

אין חולק כי המעסיק עיסוקו בהדרכה והשתלמויות בתחום הגרפיקה הממוחשבת, לרבות צילום באינטרנט; וכי העובדת הועסקה אצלו בהנהלת חשבונות (עמ' 6 ש' 16-18).

העובדת מצידה הגישה "תביעה שכנגד", לתשלום "פיצויי פיטורים, (עקב "התפטרות לצורך טיפול בילד"), ו "פדיון חופשה".

תביעת המעסיק:

הונחו ראיות מספיקות להוכחת ביצוע רכישות לצרכים האישיים של התובעת וקרוביה בכל בו "חצי חינם" בתקופה הנטענת (כ-14 חודשים בתקופה שבין 26.5.11 ועד 24.9.12), וזאת תוך חיוב כרטיס האשראי של המעסיק, וביצוע משלוחים לכתובות שהסתברו ככאלה של התובעת וקרובי משפחתה (ר' נספח ב לתצהירי המעסיק, סע' 12.1 לתצהיר מר ערן בורוכוב ועדותו בביה"ד- עמ' 11 ש' 25-32, סע' 26 לתצהיר גב' שרונה ירדן). גם מעדות העובדת עצמה עלה כי זו ביצעה רכישות מזון פרטיות עבורה ועבור בני משפחתה, כאשר העובדת לא השכילה לשכנע שמדובר בפעולה שלא בוצעה כלל, למול הראיות שהציג המעסיק (ר' עמ' 22 ש' 9-31 עמ' 23 ש' 3-4, 22-30, עמ' 24 ש' 1-29). נראה כי קיימת התאמה בין הזמנות שבוצעו על ידי העובדת לבין החיובים בכרטיס האשראי של החברה (ר' גם עדות הגב' שרונה ירדן-עמ' 10 ש' 10-13).

אשר לטענות על מעשי ומחדלי העובדת- התרשלות במסגרת תפקידה, אי סדרים, היעדר רישומים, אי דיווחים ותשלומים באיחור - אכן קיימת תחושה שהעובדת התרשלה במילוי תפקידה (סע' 15-27 לתצהיר מר ערן בורוכוב, סע' 7-15, 39-44 לתצהיר גב' שרונה ירדן, עדותה- עמ' 8 ש' 6-7, 17-19, עמ' 9 ש' 15-20 , סע' 3-44, 54-66 לתצהיר מר מאיר בן חיון), אך זאת מבלי לגרוע מהתרשלות המעסיק שבחר בזמן אמת ובמודע, שלא לפקח ולהשגיח על עבודתה (ר' עדות מר ערן בורוכוב- עמ' 11 ש' 20-24 , עמ' 13 ש' 1, עדות מר מאיר בן חיון- עמ' 13 ש' 25-27).

הפרת חוזה עבודה גוררת, בדרך כלל, שיפוי כספי של הצד הניזוק. כאשר המפר הוא העובד, מתעוררת השאלה, "... אם באיזו מידה ובאילו נסיבות, חייב עובד לפצות- מדיני חוזים- את המעביד על נזק שנגרם למעביד עקב הפרת חוזה" (דב"ע מב/18-3 ג.את ר.אורבך, מהנדסים יועצים בע"מ נ' חיים גלצנר, פד"ע יד 92, 103). התשובה לכך, תלויה במידת היקף חובת העובד לנהוג בזהירות במילוי תפקידו, ולטפל ברכוש המעביד בזהירות סבירה.