סע"ש 30039-01-14

 התובע (להלן גם: "העובד"), עבד אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק" או "החברה"), במשך 55 חודשים שהסתיימו ביום 13.10.13, לפי "משכורת קובעת" של 6,300 ₪ (עמ' 6 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי התובע פוטר; והעובדה כי נדרש בכל זאת לפנות לביה"ד בעתירה ל"פיצויי פיטורים" , נובעת מכך שלדעת החברה הוא פוטר בשל "הפרת משמעת חמורה", המזכה אותה לדבריה, לשלול ממנו "פיצויי פיטורים" ו"תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים".

בתביעתו הנוכחית מבקש התובע כי ביה"ד יפסוק לזכותו את התביעות הבאות (עמ' 6 לפרוטוקול):

1."פיצויי פיטורים".

2."תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים".

3."הפרשי גמל/פנסיה" (2,200 ₪).

4.פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין" (היעדר שימוע קודם לפיטורים).

פיצויי פיטורים ו"תמורת הודעה מוקדמת":

לטענת החברה, התובע התבטא בצורה חריפה מאיימת ובלתי הולמת כלפי סמנכ"ל החברה, וזאת בנוכחות עובדים אחרים (עמ' 8 לפרוטוקול); וכשנקרא לסדר, חדל לשתף פעולה עם המעסיק בעבודתו כ"נהג חלוקה" בחברה.

מהראיות שהוגשו לביה"ד שוכנענו, כי אכן התובע התבטא בצורה בלתי ראויה ומזלזלת כלפי הממונים עליו; והגדיל לעשות כן, שעה שפעל כפי שפעל בנוכחות נהגים המועסקים בחברה. עם זאת, המעסיק העצים את "התקרית של יום 10.10.13" (להלן: "יום האירוע"), וניצל אותה לפיטורי התובע שנכנסו לתוקף תוך ימים ספורים.

מקום עבודה מאופיין לעתים בלחצים הפועלים על המעסיק כמו גם על העובדים, עד כדי התפרצויות מילוליות בלתי הולמות. שני הצדדים נדרשים לאיפוק מרבי.

הגם שהתבטאויות בלתי הולמות של עובד, יכול שיהווה סיבה מוצדקת לפיטוריו וגם כעילה לראות בכך "עבירת משמעת חמורה", יש לבחון כל מקרה ביחס נכון למשכו ותדירותו. על פי התרשמותנו, יום האירוע היה "אירוע חד פעמי" שלא מאפיין את התנהגות התובע כבשגרה. לפיכך, אין זה מוצדק לפגוע ב"פיצויי הפיטורים", אלא רק לשלול את "תמורת ההודעה המוקדמת".