סע"ש 29090-02-14.06 אוקטובר 2014

1.הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה וכן תגובה לבקשה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה, אולם לא הגישה כתב הגנה ולא הגישה כל תגובה לבקשה.

2.מתצהיר שליח מיום 20/8/14, אשר הוגש ע"י התובעת לתיק בית הדין, עולה כי לאחר שלושה ניסיונות במועדים שונים בוצעה הדבקת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה והחלטת בית הדין מיום 30/7/14 המורה על הגשת תגובה, על דלת מענה הרשום של הנתבעת. בנוסף, הוגש לתיק בית הדין תצהיר שליח מיום 20/5/14 המעיד כי בוצעה המצאה של כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה לידי אשתו של בעל המניות היחיד (המשמש גם כדירקטור יחיד) בנתבעת. החלטות בית הדין המורות על הגשת כתב הגנה והגשת תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נשלחו גם ע"י מזכירות בית הדין למען הרשום של הנתבעת, אך אישורי המסירה הוחזרו בנימוק כי "איש לא נמצא במקום" וכי הנמען "עזב את המען".

3.בהתאם לתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבעת, בהעדר הגנה וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד.

5.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כולם נקובים בסכומי ברוטו:

א.פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין בסך של 5,000 ₪.

ב.פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודה בסך של 3,000 ₪.

ג.פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 2,000 ₪.

ד.תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,254 ₪.

ה.פדיון חופשה בסך של 5,179 ₪.

ו.דמי הבראה בסך של 3,557 ₪.

ז.דמי חגים בסך של 3,884 ₪.

ח.חלף הפרשות לפנסיה בסך של 11,066 ₪.

ט.פיצויי פיטורים בסך של 12,367 ₪.

י.החזר ניכויים שלא כדין בסך של 4,300 ₪.