סע"ש 29021-06-15 האגי נ' רוזבטרפליי בע"מ ואח'

1. לפניי בקשת התובע למתן הוראות לעניין המצאת כתב התביעה לנתבעת 4.

לטענת התובע, כתב התביעה בצירוף הדרישה להגשת כתב הגנה נשלחו הן למענה הרשום של הנתבעת 4 ברשם החברות, והן למענה הרשום ברשות התאגידים, אולם בשתי הכתובות חזרו דברי הדואר וסומנו "לא ידוע" ו"לא קיים".

2.בהתאם לתקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 חלות בבית הדין תקנות 475 עד 503 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בדבר המצאת כתבי בי-דין.

3. תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק - בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד". בנוסף, על פי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי - "שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק" (הדגשה שלי – ד.ח.ז.).

4. לעניין שקידה ראויה וסבירה נקבע, כי לא די בביקור אחד וכי על השליח לנסות למצוא את הנתבע בשעות שיש לצפות כי אדם ימצא בביתו, ואף מן הראוי שיחקור וידרוש אצל השכנים (ראה י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" ,מהדורה שביעית (1995) עמ' 231). לא צוין בתצהיר השליח, כי פעל בהתאם לנדרש ובירר אצל השכנים.

בנוסף, ראוי כי הביקור יעשה במועדים ובשעות בהן סביר, כי ימצא מאן דהוא במשרדי הנתבעת. מאישור המסירה של כתב התביעה עצמו עולה, כי שני הביקורים האחרונים היו ביום בו חל ערב חג הפסח ובחול המועד. לטעמי, ספק רב אם יש לראות בנסיבות אלה שקידה ראויה וסבירה, ומכל מקום בהצטרף עובדה זאת לכך שלא נעשה בירור אצל השכנים לא נחה דעתי כי התובע פעל בהתאם להוראות התקנה.

5. יתירה מכך, תנאי להמצאה לפי תקנה 489 לתקנות סדר הדין הוא, כי מדובר בבית שבו רגיל אדם לגור, או במקרה זה, רגילה הנתבעת לעסוק.

6.במקרה שלפניי, לא בוצעה מסירה אישית, אף לא בדרך של הדבקה, וממילא לא צורף תצהיר מטעם השליח שביצע את המסירה.

7.משכך, וממילא, לא, אין לדעת, האם המען הרשום אליו נשלחו דברי הדואר היה נטוש, דבר היכול ללמד, כי אין מדובר במקום בו רגילה הנתבעת לעסוק.

במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש, יצויין, כי באשר להמצאה באמצעות הדבקה נפסק שלעולם אין לדעת אם לא הוסר המסמך על ידי מאן דהוא ולא הגיע לידי הנמען, ועל כן בית המשפט יכול להורות שהמסמך יימסר מחדש (ע"א 427/61 דליהו נ' הדייקן בע"מ פ"ד טז 624, 627).