סע"ש 28974-08-14

1.בפני בקשת צד ג', עו"ד שירלי לוז (להלן - המבקשת), לעיין בכל המסמכים המצויים בתיק דנן, לרבות כתב התביעה ובקשות מקדמיות, פרוטוקולים, תצהירים, הסכם פשרה או הסכם גישור וכיוצא בזה.

2.בטרם אדון בבקשה לגופה, יצוין כי בסמוך למועד הגשת הבקשה דנא, הוגשו בקשות דומות באותו הנוסח בתיקים נוספים המתנהלים בפני ובכלל.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

3.ביום 10.11.13, בעקבות פירוק משרד עורכי דין רובין - לוז, נכנסה לתוקפה תניית אי תחרות האוסרת על עו"ד בנימין רובין להתחרות במבקשת באופן ישיר או עקיף בייצוג לקוחות שהינם אזרחי אריתריאה, בתחום דיני העבודה, עד ליום 10.2.2017.

4.על פי האמור בבקשה, הגישה המבקשת תביעה נגד עו"ד בנימין רובין ורעייתו, עו"ד רוני רובין (ב"כ התובע בתיק דנן) (להלן - המשיבה), המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת תביעה זו (אשר לא צורפה לבקשה) נטען כי עו"ד בנימין רובין פתח משרד המתחרה במבקשת ביחד עם רעייתו, תוך ביצוע עוולות מסחריות של גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת וגזילת סוד מסחרי, כמו גם להפרת זכויות יוצרים של המבקשת.

5.לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לה עניין ממשי ומהותי במתן זכות עיון במסמכים המבוקשים.

6.הנתבעות 1, 2 ו-3 לא הגישו כל תגובה או הודעה מטעמן.

7.המשיבה התנגדה לבקשה, עתרה לסילוקה על הסף וביקשה לדחותה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות אישיות ובהוצאות לדוגמא, בגין שימוש לרעה בהליכי בית משפט, והעמסה בלתי סבירה על מערכת בתי המשפט ועל משרדה, הנדרש להגיב לכמות עצומה של בקשות טורדניות וקנטרניות מצד המבקשת.

8.על פי הנטען בתגובה, על ההליך המתנהל בין המבקשת למשיבה בבית המשפט המחוזי הוטל חיסיון וראוי כי המחלוקות ביניהן היו נידונות בפניו בלבד. לפיכך, לגישתה, כל מטרתה של המבקשת הינה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט כאמור, לפגוע בשמה הטוב של המשיבה, ולגלות את סודותיה המסחריים ורשימת לקוחותיה. המבקשת בחרה בחלופה שאינה מכבדת את המשיבה כחברתה למקצוע וברי כי עמדו בפניה חלופות אחרות להשגת המידע, לרבות באמצעות הליך גילוי המסמכים בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי. לעניין זה הפנתה המבקשת למספר החלטות של בתי הדין האזוריים, הדוחות בקשות כגון דא (אשר צורפו כנספחים א' - ה' לתגובה).

9.בנוסף טענה בתגובתה כי המבקשת לא פעלה כמתחייב על פי הפסיקה ברע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ - שלמה תחבורה (2007) בע"מ (29.8.13) (להלן - עניין דומיקאר), נוכח היותה מתחרה עסקית של המשיבה ולא צירפה לבקשה אסמכתא כלשהי לרבות תצהיר מטעמה ובה פירוט טעם כבד ומהותי כלשהו בדבר הצורך לעיין בתיק.

10.בנסיבות חריגות אלו של ניצול לרעה וזלזול בהליך השיפוטי, באופן חסר תום לב באופן קיצוני, על פי פסיקת בית המשפט העליון בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ - משה שנפ (15.1.07), סבורה המשיבה כי קיימת הצדקה לסילוק הבקשה על הסף.

11.עוד טענה כי קיים היעדר סבירות בהקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה בהתאם לתקנה 4(ד) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג - 2003 (להלן - התקנות).

12.עם זאת, מציינת המשיבה כי ככל שיראה בית הדין לנכון להיענות לבקשה, מבוקש שלא להטיל עליה הוראות בדבר העברת המסמכים וכן להגביל את העיון לכתבי בי דין שהוגשו בתיק בלבד, אשר יושחרו על ידה, ככל שתסבור כי מדובר בסודותיה המסחריים או בפרט שאין למבקשת עניין כשר לעיין בו.

13.המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי בהתאם להלכה הפסוקה נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון בתיקי בית המשפט הינה כי יש לאפשרו. בהקשר זה הפנתה, בין היתר, לבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל - שר המשפטים (8.10.09) (להלן - עניין האגודה לזכויות האזרח), במסגרתו נקבע כי מדובר בזכות הנגזרת מהעיקרון החוקי בדבר פומביות הדיון והמהווה ערובה למימושו. כמו כן טענה, כי אין לקבל את טענת המשיבה כאילו על הסוגיה להתברר בפני בית המשפט המחוזי, שכן על פי תקנה 4(ב) לתקנות, על בקשת עיון להידון על ידי השופט אשר התיק מתנהל בפניו. מעבר לכך ציינה, כי טרם הוגש כתב הגנה בתיק המנוהל שם, ולפיכך ממילא במועד זה לא עומדת בפני המבקשת אפשרות להגיש בקשה לפי סעיף 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ואף אם כן, לא היה בכך כדי לחסום את דרכה מלהגיש את הבקשה דנא.

14.אשר לטענה בדבר היקף הגילוי, טענה המבקשת כי המשיבה לא נימקה את הסיבה לסירוב להיקף העיון שנתבקש ומשכך דין התנגדותה להידחות, וכן הפנתה וביקשה לבצע היקש מן הכלל שנקבע בע"פ 34/50 מלכה - היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד 429, 433 (1950). בנוסף, נטען כי מדובר בתיק שהסתיים בפשרה, אשר המסמכים בו מועטים ממילא, ולפיכך הגבלת זכות העיון כמוה כשלילתה.

15.ביחס לטענה לפגיעה בסודות מסחריים, הוסיפה המבקשת כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להראות כי עומד לה אינטרס כבד משקל שבגינו יש להגביל את זכותה החוקתית לעיון, וטענותיה הוצגו באופן כללי ולקוני, מבלי להצביע על הסודות עליהם היא מבקשת להגן. בשולי הדברים נזכיר כי המבקשת אף טענה כי התביעה התנהלת בין הצדדים בבית המשפט המחוזי אינה חסויה ואינה מתנהלת בדלתיים סגורות, בניגוד לנטען בתגובה.

16.לבסוף, לעניין הקצאת משאבים, השיבה המבקשת כי מדובר בטענה בעלמא, וכי ממילא אין בתיק זה, אשר הסתיים בפשרה, מסמכים רבים, וכן כי ניתן לאפשר עיון בתיקי בית המשפט באופן ממוחשב, באמצעות הוספת הגורם המבקש, ככל שהינו עורך דין, כבעל עניין במערכת "נט המשפט".

דיון והכרעה