מעיין חיים אחזקות בע"מ נ' בכשי

הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך המשפטי שמנהל נגדה התובע, לתשלום זכויות שונות מתקופת העסקתו בנתבעת, בסכום כולל של 96,230 ₪ (להלן - הבקשה).

בבקשה טוענת הנתבעת כי התובע סיפר למנהלו בנתבעת כי הוא חייב כספים רבים לבנקים ואינו משלם את חובו ובגין כך נפתחו לו תיקי הוצאה לפועל. עוד טוענת הנתבעת כי התובע ביקש מהנתבעת להפקיד את שכרו לחשבון הבנק של אשתו מאחר וחשבון הבנק שלו מעוקל. הנתבעת טוענת כי התביעה שהגיש התובע מנופחת ומוגזמת וכי ייתכן שייפסקו נגדו הוצאות בסכום העולה על הסכום לו יהיה זכאי בסופו של יום. לנוכח מצבו הכלכלי, מדובר בתובע שאם ייפסקו כנגדו הוצאות יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנו.

התובע טוען בתגובתו כי הנתבעת לא הוכיחה כי תביעתו מופרכת על פניה, אלא להיפך. לטענת התובע הוא צירף לכתב התביעה ולתצהיר גילוי המסמכים שהעביר לנתבעת מסמכים רבים הכוללים תמלולי הקלטות אשר מוכיחים את טענותיו בכתב התביעה. מנגד הנתבעת לא ביצעה גילוי מסמכים ולא הציגה מסמכים התומכים בטענותיה. כמו כן הנתבעת לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק של ממש מן התביעה ובדיון המוקדם שהתקיים הודתה במרבית רכיבי התביעה. התובע טוען כי יש ליתן לו את יומו בבית הדין וכי אין למנוע מאדם המצוי בקשיים כלכלים את זכויותיו ואת זכות הגישה לערכאות.

בתשובתה לתגובת התובע טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף תצהיר לתגובתו וכי מטעם זה בלבד יש להורות על דחיית תגובתו וקבלת בקשת הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי תגובת התובע רצופה אי דיוקים וכן כי בדיון המוקדם לא הודתה ברכיבי התביעה. לטענת הנתבעת, בית הדין הציע בדיון המוקדם הצעת פשרה שהיא נמוכה מאד מהסכום הנתבע ולא בכדי. לכן שבה הנתבעת וחוזרת על טענתה כי מדובר בתובע שאם ייפסקו נגדו הוצאות יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנו.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקיי.

תקנה 116 א(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כדלקמן:"שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

קודם להתקנת התקנה, נהגה בבית הדין לעבודה תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אשר הסמיכה אף היא את בית הדין לעבודה להורות לתובע על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.