סע"ש 2860-09-16

1.בפניי בקשת הנתבעת 4 (להלן – הנתבעת) לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

תמצית טיעוני הצדדים:

2.לטענת הנתבעת יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. לגרסתה, בהתאם להחלטת ביה"ד מיום 29.11.16 היה על התובע לשלם לסוכנות מטבחי רגבה ת"א 1978 בע"מ הוצאות בסך 1,000 ₪ ולמיטב ידיעתה סכום ההוצאות טרם שולם. התנהלות התובע כאמור והתחמקותו מתשלום ההוצאות שנפסקו מעידה על אי יכולת או על חוסר רצון לשלם הוצאות משפט ויש חשש כי במקרה שתביעתו תידחה לא ניתן יהיה לגבות ממנו את ההוצאות שייפסקו כנגדו. יתרה מכך, מדובר בתובע בעל אזרחות זרה שאינו תושב ישראל והוא לא הוכיח ראשית ראיה באשר להיות הנתבעת מעסיקתו.

3.מנגד טען התובע, כי אין לחייבו בהפקדת ערובה וכי ביום 27.2.17 נעשתה העברה בנקאית של סכום ההוצאות. לגרסתו של התובע, העיכוב בביצוע התשלום נבע מהחלפת ייצוג. לטענת התובע קיימת במקרה דנן ראשית ראיה וכן קיימים טעמים מיוחדים לפטור אותו מהפקדת ערובה. הטלת ערובה על התובע עלולה לפגוע בזכותו לגישה לערכאות.

4.במסגרת תשובה מטעם הנתבעת נטען על ידה שהתובע לא נתן מענה ישיר לטענותיה. התובע טוען, כי שילם את הכספים ביום 27.2.17 אולם אין לראות בתשלום כאמור שבוצע באיחור של מספר חודשים כל עדות ליכולתו של התובע לעמוד בגזרת הוצאות רחבה יותר אם יידרש לה. תשלום הוצאות רק לאחר הגשת הבקשה מלמדת על אי יכולתו או אי רצונו של התובע לשלם את ההוצאות אם לימים יידרש לכך.

דיון והכרעה:

5.לאחרונה תוקנו תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) ובמסגרת זו הוספה תקנה 116א' הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.