סע"ש 28215-03-12 חילו נ' מועצה מקומית יפיע

התובעת עבדה בשירות הנתבעת, מועצה מקומית יפיע, במשך כ-47 שנים, עד לפרישתה.

עם פרישתה שולמו לתובעת סכומים שונים: פדיון חופשה, פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, ופיצוי בגין שנים עודפות. לטענת התובעת הסכומים ששולמו לה בעד רכיבים אלו חסרים, ומכאן תביעתה שמונחת לפנינו.

1. להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

   • התובעת, ילידת שנת 1941, תושבת כפר יפיע, עבדה בשירות הנתבעת, מועצה מקומית יפיע (להלן: "הנתבעת" או "המועצה") החל מחודש 12.1962 ועד לפרישתה מעבודתה ביום 31.12.09.

     התובעת התקבלה לעבודה כמזכירת המועצה, ככל הנראה מילאה גם תפקידים נוספים, והייתה אחת מבין עובדיה הבכירים של הנתבעת. יוער כי לטענת התובעת החל משנת 1997, ועד לפרישתה היא אף כיהנה כמנהלת כללית של המועצה.

   • ביום 15.03.97 חתמו התובעת והמועצה על חוזה בכירים, אשר אין חולק שנכנס לתוקף רק ביום 01.03.99 (להלן: "חוזה הבכירים", צורף לכתב התביעה – לא סומן).

     על רקע זה, הסכימו הצדדים כי תקופת עבודתה של התובעת מתפלגת לשתי תקופות משנה, כדלקמן:

     בתקופת המשנה הראשונה – החל מחודש דצמבר 1962 ועד לתום חודש פברואר 1999, קרי: כ-36.25 שנים – חלים על יחסי הצדדים חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה") ויתר ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הרשויות המקומיות.

     בתקופת המשנה השנייה – החל בחודש מארס 1999 ועד לפרישת התובעת ביום 31.12.09, קרי: כ-10.8 שנים – חל על יחסי הצדדים חוזה הבכירים.

   • במהלך שנות עבודתה נרשמו לזכות התובעת מאות ימי חופשה צבורים. משרד האוצר ו/או משרד הפנים התריעו כי צבירה כאמור חורגת מזכויות התובעת על פי חוקת העבודה וחוזה הבכירים, ודרשו כי יימחקו ימי החופשה החורגים. בהחלטתו מיום 08.03.00, הצביע הממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה") על חריגות שונות בשכרה של התובעת. לגבי ימי חופשה נכתב כך: "מבדיקתנו עולה כי העובדת צברה לזכותה 452.1 ימי חופשה כאשר היא זכאית לצבור עד 55 ימים בלבד כנהוג בשירות המדינה. איני מאשר כל צבירה מעבר למכסה זו, בכפוף לכך שלרשות העובדת יוותרו 150 ימי חופשה שעליה לנצל עד תום השנה הנוכחית. בתום השנה כל יום שמעבר ל55- ימים יימחק אף הוא."

     לאחר מכן, התנהל משא ומתן בין הצדדים, נדונו הצעות פשרה שונות שלא הבשילו לכדי הסכם, ובסופו של דבר המועצה לא יישמה את החלטת הממונה.

     ביום 02.09.08 נשלח לנתבעת מסמך עליו חתום מנכ"ל משרד הפנים, בגדרו הוצע לשלושה עובדים בכירים - וביניהם התובעת – צבירת חופשה ופדיון חופשה מיטיבים (ביחס לקבוע בחוקת העבודה ובחוזה הבכירים). לגבי התובעת נכתב כדלקמן:

     "גב' חלו הנא שצברה עד היום 418.2 ימים, תהיה זכאית לפדיון מקסימלי של 138 ימים, כך ש-83 ימים מתוך ה-138 יוקפאו עד למועד הפרישה ו-55 ימים ישמשו לצבירה רגילה. אותן אמות מידה שפורטו בעניינו של מר מרג'יה יחולו גם בעניינה.".