סע"ש 28077-04-14

1.התובע, נתין אריתריאה, הועסק כמטפל בקשישים בבית אבות של הנתבעת מס' 1, כעובד של הנתבעת מס' 2 (להלן – הנתבעת).

2.המחלוקת העובדתית היחידה בהליך זה היא בשאלה אם התובע פוטר או התפטר, כאשר אין חולק כי הרקע לעזיבתו של התובע את העבודה קשור לעובדה שלא היתה לו אשרת עבודה בתוקף, עובר לסיום עבודתו. לבד מעניין זה, שאר המחלוקות בין הצדדים הן חישוביות.

3.רקע עובדתי

א.התובע הועסק כמטפל בקשישים בבית אבות בניהול הנתבעת מס' 1, מיום 11.4.10 והחל מיום 1.8.10 החל להיות מועסק על ידי הנתבעת, כשהוא ממשיך להיות מוצב אצל הנתבעת מס' 2.

ב.למרות שהתובע ציין בכתב התביעה ובתצהירו מועד אחר, אין חולק כי יום העבודה האחרון של התובע בבית האבות היה 16.3.14 (עמוד 2 לפרוטוקול המתומלל, שורה 5, עמוד 10 שורות 28-36, עמוד 11, שורה 5), כפי שנטען על ידי הנתבעת מלכתחילה.

ג.התובע הועסק כעובד שעתי בשכר מינימום. התובע עבד במשמרות, ששה ימים בשבוע, בהיקף שעות משתנה מדי חודש, על פי סידור עבודה שנערך על פי בקשתו בהתאם לצרכי הנתבעות (עמוד 6, שורות 18-22).

4.ההליך

א.התובע תיקן את תביעתו לאחר שהחליף ייצוג ובמסגרת זו הגדיל את הסכומים הנתבעים. בגין תיקון כתב התביעה, התובע חויב בהוצאות (החלטה מיום 29.7.14).

ב.להלן רכיבי התביעה, כעולה מסיכומי התובע: פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים, גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, דמי גמולים לפנסיה והחזר ניכויים שלא כדין בגין ביטוח רפואי.

ג.הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 14,300 ₪, בגין תמורת הודעה מוקדמת וכן לפיצויים בגין נזקים כספיים ותדמיתיים שהתובע הסב לה כאשר זנח את עבודתו.

ד.בישיבת ההוכחות נשמעה עדות התובע (באמצעות מתורגמן) וכן עדותו של מר אריה רון, מנהל תחום בתי אבות בנתבעת והממונה על התובע מטעמה (להלן – רון).

ה.בחודש אוקטובר 2015 הנתבעת שילמה לתובע הפרשי שכר בסך 10,458 ₪ (נספחים 1 ו- 2 לסיכומי הנתבעת), עניין שיש בו לצמצם את הסכום השנוי במחלוקת ברכיב התביעה להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות.

5.טרם שנפנה לדון ברכיבי התביעה השונים, ראוי לציין כי למרות שהתובע הקדיש חלק ניכר מטיעונו בשאלת תחולת צו ההרחבה בענף כח האדם על יחסי הצדדים, שאלה זו היא במידה רבה תיאורטית ואין לה משמעות בעניינו של התובע. זאת כיוון שהשאלה מהו צו ההרחבה החל על התובע נוגעת רק לשלושה רכיבי תביעה - פדיון ימי חופשה, דמי חגים ודמי גמולים לפנסיה, כאשר לגבי כל אחד מהם, כלל לא נדרשת הכרעה בשאלה אם צו ההרחבה בענף כח אדם חל על הצדדים.

כך, התביעה לפדיון חופשה מבוססת על הוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (נתבע פדיון של 12 ימי חופשה ולא 13 ימים, כקבוע בצו). בנושא התביעה לדמי חגים, הנתבעת אינה חולקת על זכותו של התובע לתשעה ימי חג בשנה. אשר לנושא הפנסיה, בסיכומי התובע נתבע סכום המבוסס על השיעורים הקבועים בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק (7,321 ₪), אך על פי הראיות שהנתבעת הציגה (נספח 6 לתצהיר רון), הסכום שהפקידה לזכותו בנושא הפנסיה עולה על הסכום הנתבע. משכך ממילא דין התביעה ברכיב זה להידחות.

לאור האמור לעיל, איננו נדרשות לשאלת תחולתו של צו ההרחבה בענף כח אדם.

6.הערה מקדמית שניה נוגעת לתביעה כנגד הנתבעת מס' 1. לא מצאנו כי יש לחייבה ברכיבי התביעה ואין מקום לראות בה מעסיקה במשותף על הנתבעת. מעצם העובדה שהתובע הוצב לעבוד בחצרי הנתבעת מס' 1, ברי כי ביום – יום, היה כפוף לפיקוח של הנתבעת. עם זאת, לא הוצגו ראיות מספקות לקבוע כי מדובר בהעסקה בפועל, לצד העסקתו על ידי הנתבעת. העובדה שהציוד בו התובע השתמש היה של הנתבעת מס' 1 או שהתובע היה נתון לפיקוח יום יומי על ידי נציגיה, אינה הופכת את התובע לעובד שלה, שעה שקיימות אינדיקציות המוכיחות כי מדובר בהתקשרות אותנטית עם הנתבעת, מעסיקתו של התובע. כך, למשל, התובע התקבל לעבודה בנתבעת ולאחר הליך קליטה שובץ בבית האבות (עמוד 12 לפרוטוקול המתומלל, שורות 21-24), הנתבעת שילמה לתובע את משכורתו (כעולה מתלושי השכר, ר' גם עמוד 12 לפרוטוקול המתומלל, שורות 33-35), חוזה העבודה נחתם עם הנתבעת (נספח 1 לתצהיר רון) וגם ההתנהלות בנושא חידוש אשרת השהייה נעשתה מול נציג הנתבעת (עמוד 11 לפרוטוקול המתומלל, שורות 6-13). זאת ועוד, מעדות התובע עולה שהוא ראה עצמו כעובד הנתבעת בלבד (עמוד 11 לפרוטוקול המתומלל, שורה 11).

לאור המתואר לעיל, התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 נדחית.

נסיבות סיום ההעסקה