סע"ש 28015-06-15

בפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף הואיל ולא היה המעסיק של התובע אלא הנתבעת 1 וכן לא התגלתה עילה על פני הדברים להרמת מסך בינו לבין הנתבעת 1.

התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעים היו מעסיקיו במשותף הואיל וקיבל הוראות מהנתבע 2 והיה נתון למרותו הישירה. כמו כן שטען שיש עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים לנוכח הפעלת לחץ וכפייה והונאה מצד הנתבע 2 על התובע, בכך שגרם לו לחתום על מכתב ההתפטרות כתנאי לחתימה על טופס בל/250.

הכרעה

הסעד של מחיקה על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 ; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518). כדי שבית דין יאות למחוק תביעה על הסף "חייב להיות בית הדין בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר טוען בכתב תביעתו לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (דב"ע נו/140-3 כי"ל - כימיקלים לישראל נ' ליאונרד שור פד"ע ל 152).

באשר להרמת מסך, הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, כי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-205 מוחמד וגיה - גלידות הבירה פד"ע כז 345, 350). יחד עם זאת, יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. סעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 קובע כך:

(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

בבר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה ובוסקולו - יורם שטרית (ניתן ביום 19.10.15) (להלן: "עניין שטרית") חזר בית הדין הארצי והבהיר כי לא די בטענות על קיום יחסי מרות כדי להוכיח העסקה במשותף, עת בעל המניות או המנהל פועל מכוח היותו אורגן של החברה. כך גם בענייננו, משאין חולק כי הנתבעת 1 היא זו שהעסיקה את התובע, עולה כי פעולותיו היו במסגרת תפקידו בנתבעת 1. לפיכך אין מקום להותיר את התביעה כנגד הנתבע 2 מהטעם שהיה מעסיקו במשותף של התובע. באשר לטענת הרמת מסך קבע בית הדין הארצי בעניין שטרית כי יש להצביע בכתב התביעה על תשתית עובדתית מפורטת התומכת בקיומה של עילה של הרמת מסך ההתאגדות. טענות התובע להונאה מצד הנתבע 2 בהפעלת לחץ על חתימת מכתב ההתפטרות אינן מצביעות על "שימוש באישיות המשפטית הנפרדת" באופן שיש בו לגרום להונאה. לא נטענה טענה לחיוב באחריות אישית אלא רק להרמת מסך.