סע"ש 27912-12-15

ביום 14.7.16 התקיים דיון מוקדם בתיק זה ובסופו ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים ונקבעה ישיבת הוכחות. היה על התובע להגיש את תצהיריו עד ליום 29.9.16; תחת זאת, ביום 6.10.16 הגיש התובע בקשה, שאפסול עצמי מלישב בדין בתביעה זו. לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ התובע ובתגובת ב"כ הנתבעת, מיום 7.11.16 - אני מוצאת, כי דין בקשת הפסילה להידחות.

סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נ"מ] התשמ"ד-1984, החל בבתי הדין לעבודה לפי סעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בתקנה 112ב' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע, כי צד המבקש לפסול שופט יעשה זאת - "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".

העובדות הרלבנטיות לפסלות הנטענת התמקדו בדברים שנשמעו מפי, לטענת התובע, במהלך ישיבת 14.7.16, אולם, רק בעקבות החלטה שלא להתיר לתקן את התביעה, שניתנה ביום 6.9.16, הועלתה בקשת הפסילה, בהסתמך על דברים שנאמרו, כאמור, בישיבה הקודמת, כשלושה חודשים קודם לכן, ועל טענות משפטיות, שיש לבא-כח התובע כנגד החלטתי הנ"ל, שלא להתיר את תיקון תביעתו; הבקשה הוגשה, כחודש לאחר שההחלטה האמורה הומצאה לב"כ התובע.

בנימוק הראשון שהועלה, כעילה לפסילתי, צויין ניסיונו של התובע לתקן טיעון עובדתי בכתב-תביעתו, כבר במעמד הדיון המוקדם. עילת פסילה זו - גם לו היה בה כדי להצביע על משוא פנים, ואין זה כך - נודעה לתובע ולבא-כוחו באותו רגע, קרי, בישיבת 14.7.16, ולא היתה כל סיבה להמתין עם בקשה, שאדיר עצמי מהמשך ניהול המשפט, על יסוד התבטאותי באותה ישיבה, עד לחודש אוקטובר 2016.

עיון בפרוטוקול הדיון, מיום 14.7.16, מעלה, כי דעתי המשפטית הובהרה בהחלטה מפורשת, שאמרה, כי - "אין מקום לשינוי גרסה עובדתית והדבר משליך כמובן על אמינות הגרסה שהובאה בכתב התביעה. מוצע לצדדים לשקול את ההשלכה של האמור על סיכויי התביעה" [עמ' 2 לפרוטוקול]. הצדדים יצאו להפסקה ובסופה נמשך הדיון, ללא כל בקשה עקב ההחלטה. על כן, אין להיאחז בהחלטה דאז כעילה לפסילה היום.