סע"ש 27792-09-15

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך זה ביום 12.12.2016 בגדר הוראות תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בטיעוני שני הצדדים באתי לכלל המסקנות הבאות:

פסק הדין שניתן, ניתן במעמד צד אחד והבקשה לביטולו הוגשה בטרם חלוף 30 יום מיום מסירתו. משכך אין לקבל טענת המשיב כי הבקשה הוגשה באיחור.

לגופו של ענין, אין בפי התובע טעמים של ממש שיהא בהם כדי להסביר התנהלותו שהביאה לתוצאה של מחיקת התביעה. העובדה כי התובע החליף את בא כוחו (בתאריכים שונים שנטענו- בחודש ינואר 2017 נטען כי כך נעשה "לאחרונה" וכן נטען כי היצוג הוחלףבחודש נובמבר 2016) אין בה כדי להצדיק התנהלות התובע, מה גם שבפועל עודכן בית הדין בדבר החלפת היצוג רק לאחר מתן פסק הדין. העובדה שהוצג לבית הדין יפוי כח לב"כ הנוכחי של התובע מחודש 11/2016 רק בחודש 1/2017, לאחר מתן פסק הדין, מצביעה על כך שהתנהלות התובע גם באמצעות ב"כ החדש אין בה כדי לכבד את ההליך שהוא עצמו נקט ולעשות על מנת שינתן לו יומו במסגרת הליך זה.

במסגרת רובן של ההחלטות בתיק זה צוינה התנהלות לקויה של התובע עצמו (שלא התייצב לדיונים) באופן ישיר וכן באמצעות ב"כ ובכלל זה באי מילוי חוזר ונשנה אחר החלטות בית הדין.

התעלמות בית הדין מהתנהלות זו, אשר גם מנעה קידום ההליך לגופו- כמבוקש כעת- בדרך של ביטול פסק הדין, יהא בה משום זילות בית הדין והחלטותיו ,משום זלזול בצד שנגד להליך אשר נגרמו לו הוצאות בגין כך, ואף בגדר "הזמנה" להמשך התנהלות שכזו, שאין שוברה בצדה.

טוען התובע כי הותרת פסק הדין על כנו יש בה משום פגיעה בזכותו ליומו בפני בית הדין. אין דעתי כדעתו.

פסק הדין הורה על מחיקת התביעה ומשום כך לא נוצר כל מעשה בי-דין שיש בו כדי למנוע מן התובע יומו , לו יחפוץ בהגשת תביעה מחודשת.

לא זו אף זו, בהחלטות קודמות ציינתי כי ספק בעיני עם התובע מודע להליכים שבענינו ואם חפץ לנהלם – זאת נוכח העדר התייצבות לשני דיונים, המנעות מחתימה על תצהיר גילוי מסמכים ועוד. ככל שמעונין התובע באמת ובתמים לקבל יומו בבית הדין, יוכל לעשות כן בהליך אחר.