סע"ש 27772-07-13 שוואמרה נ' כהן

1.המבקש הגיש בקשה לחיובו של המשיב (התובע) בערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש למקרה שתדחה תביעת המשיב. בקשה זו הוגשה עוד בחודש 2/14.

2.משבסמוך לכך, ביום 10.3.14 , הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה, נקבע בהחלטה מיום 30.4.14 כי הבקשה לחיוב בערובה להוצאות תידון לאחר שיובהר מהי התביעה העומדת להכרעה בבית הדין.

3.משלא פעל התובע על פי החלטות בית הדין, נדחתה בסופו של דבר בקשתו לתיקון כתב התביעה ומשלא הוגשה בקשה מתוקנת בענין זה, ניתן בחודש 9/14 צו בדבר המשך ההליכים על יסוד כתבי הטענות הקיימים בתיק.

4.משכך נקבע, חידש ב"כ המבקש בקשתו למתן החלטה בבקשה למתן ערובה להבטחת הוצאותיו. בבקשה זו ציין המבקש את התנהלות המשיב מאז הגשת בקשתו המקורית ואף הוסיף כי בינתים לא שולמו ההוצאות שנפסקו לטובת המבקש בהחלטה מה8.6.14.

5.ביום 30.9.14 אפשרתי למשיב להגיב לבקשה זו, וכך עשה. במסגרת התיחסותו זו ביקש המשיב גם לבטל את חיובו בהוצאות בהחלטה דלעיל ולחלופין לדחות המועד לתשלומן. לתגובת המשיב השיב גם המבקש

6.לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים הגעתי לכלל המסקנות הבאות:

לענין הבקשה לחיוב בערובה להוצאות:

7.פסיקת בתי הדין לעבודה נטתה ככלל שלא להורות על חיובם של תובעים בהוצאות וזאת על מנת שלא תחסם זכות הגישה לערכאות בשל מגבלות כלכליות. עוד קבעה הפסיקה כי כאשר מדובר בתושב השטחים, אין בעצם היותו תושב השטחים , וקשיי הגביה שיתכן ונובעים מכך, בכדי להצדיק כשלעצמם חיוב בערובה להוצאות. עוד נקבע כי רק במקרים בהם עילת התביעה מופרכת על פניה יש מקום לשקול חיוב בהוצאות וזאת במקרים נדירים.

8. עיון בכתבי הטענות כשלעצמם והתיחסות לאופן שבו מנהל התובע את תביעתו, מעלים כי מקרה זה הינו מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום לחיוב בערובה להוצאות. במה דברים אמורים? עיון בכתב התביעה מעלה חשש כי אכן מרביתה של התביעה מופרכת על פניה. עיקר תביעתו של התובע הוא לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, כאשר על פי כתב התביעה נטען כי פוטר מאחר שהיה לו כרטיס מגנטי שתקפו עד שנת 2014. על אף הנטען בכתב התביעה, לא צורף הכרטיס המגנטי. עצם הטענה מעלה קושי ואולם מעבר לכך, משהוצג הכרטיס לבית הדין ביום הדיון המקדמי הראשון, הוברר כי האמור בכתב התביעה נסתר מתוך הכרטיס עצמו שכן תוקף הכרטיס עד שנת 2017. כמו כן עולה ממסמך שצרף הנתבע לכתב הגנתו כי בקשתו של הנתבע ליתן לתובע היתר הכניסה נדחתה כיוון שלתובע לא היה כרטיס מגנטי נכון למועד הגשת הבקשה (כרטיס שהוציא מספר ימים לאחר מכן, כפי שהתברר בדיון כאמור), על כל המשתמע מכך . אם לא די בכך הרי שעל אף גובה הסכום הנתבע בכתב התביעה בגין פיצויי פיטורין , התברר מתוך מסמכים שהגיש הנתבע, כי התובע משך כספי פיצוי פיטורין שנצברו לטובתו משירות התעסוקה.

אם כן, לכאורה נדמה כי עילות התביעה העיקריות בתיק זה מוקשות ביותר על פניהן.

גם התביעה לתשלום דמי חופשה דומה ברובה לכאורה כמופרכת נוכח המסמכים המעידים על הפרשות לקרן חופשה בשירות התעסוקה (גם אם הפרשות אלה אינן מכסות את מלוא המגיע).

אם כן, עילות התביעה העיקריות המהוות לכל הפחות כ80% ממנה, מוקשות ביותר לכאורה (זאת אף בלא שניתן דעתנו לטענות הקיזוז בגין הלוואות להן טוען הנתבע).

9.על פי הפסיקה, רק אם נוכח בית הדין כי ישנו קושי ממשי בעילת התביעה, יש מקום לבחון את היכולת לגבות הוצאות.

אכן התובע תושב השטחים , ומטעם זה כשלעצמו אין מקום לחיבו בערובה להוצאות.

ואולם, בלא קשר לכך, הרי שכעולה מבקשתו לביטול ההוצאות בהן חויב, מסתבר כי אכן יש חשש כלכלי לכך שלא יוכל לשאת בהוצאות שיפסקו ככל שיפסקו, כפי שלא נשא ואף מבקש לדחות תשלום ההוצאות שכבר נפסקו.

10.מתוך שיקלול הנתונים דלעיל, בהתחשב בסכום התביעה מחד, ובחלקים המוקשים ממנה (שאינם כולה) מאידך, אני מוצאת כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע . אך ורק על מנת שלא למנוע מן התובע לברר בכל זאת את תביעתו, תופקד בקופת בית הדין ערובה לכיסוי הוצאות התובע בסך 2,000 ₪ בלבד. זאת ייעשה בתוך 30 יום.