סע"ש 27756-11-13

1.הנתבעת היא חברת בנייה אשר העסיקה את התובעת במשך כארבע שנים ושלושה חודשים. בתביעה שלפנינו עתר התובע להפרשי שכר מכוח ההסכם הקיבוצי בענף, לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ולדמי כלכלה. נוסף על כך עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ודמי חגים.

רקע עובדתי

2.התובע, תושב דהריה שברשות הפלסטינית, הועסק על ידי הנתבעת בעבודות בנייה (שלד) מיום 24.2.08 ועד לחודש יוני 2012.

3.על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה אשר השתנו מעת לעת.

ממועד תחילת עבודתו של התובע ועד לתחילת חודש יולי 2010 (4.7.10) חלו על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי שבין התאחדות הקבלנים והבונים בישראל וההסתדרות הכללית מיום 9.4.68 (1255/68) (להלן: הסכם 1968) והוראות התוספת להסכם הקיבוצי מיום 1.8.04 (7023/2004) (להלן: הסכם 2004).

מיום 5.7.10 חלו על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 21.1.10 (7009/2010) (להלן: הסכם 2010)

מיום 1.1.12 ועד למועד סיום עבודתו של התובע חלו על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 20.7.11 (תוספת להסכם 2010) (7030/2011) (להלן: הסכם 2011).

בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים, התובע הועסק בדרגה ראשונה (לצרכי שכר).

4.לתובע שולם שכר יומי בשיעור שהשתנה מפעם לפעם ובמועד סיום עבודתו עמד על 200 ש"ח.

5.הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה על ימי עבודתו של התובע ושכרו והעבירה את התשלומים עבור הזכויות הסוציאליות (חופשה, פנסיה ופיצויי פיטורים) למדור התשלומים של שירות התעסוקה (טופס ריכוז פרטים משירות התעסוקה נספח 1 לתצהיר התובע).

6.התובע סיים עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. לטענתו הוא פוטר מעבודתו מבלי שנמסרה לו הודעה מוקדמת בעוד שלטענת הנתבעת הוא עזב עבודתו מיוזמתו.

הכרעה

7.הצדדים חלוקים באשר לשכרו של התובע כמו גם להיקף עבודתו וכפועל יוצא באשר לזכאותו להפרשי שכר וכן לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. תחילה נידרש לסוגיות אלו. בהמשך נידרש לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע, לתביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת וליתר תביעותיו להפרשי זכויות סוציאליות.

שכר יומי והיקף משרה

8.התובע טען כי השתכר סך של 180 ש"ח ליום, כאשר חלק מהסכום שולם לו במזומן וחלק בשיק. לגרסתו, הוא עבד בממוצע, 20 ימים כל חודש וכי הדיווחים שמסרה הנתבעת לשירות התעסוקה לא שיקפו את שכרו ואת ימי העבודה בהם עבד בפועל (סעיף 4 לתצהיר התובע).

התובע טען כי היה זכאי לשכר יומי של 219 ש"ח, בהתאם לטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי בענף הבנייה (סעיפים 5-6 לתצהיר התובע).

9.הנתבעת טענה כי הדיווחים שנמסרו לשירות התעסוקה משקפים את השכר ששולם לתובע כמו גם את מספר ימי העבודה שביצע (סעיף 5 לתצהיר נחום בוטנרו (להלן: נחום), מנהל משאבי אנוש בנתבעת ועדותו בעניין דיווחי הנוכחות לשירות התעסוקה- עמוד 16 לפרוטוקול שורות 22-30, עמוד 17 שורות 1-12).