סע"ש 27580-03-14

בדיון המוקדם מיום 20.1.16 עלתה שאלת הסמכות המקומית, הואיל והתברר כי התובע עבד בבני ברק וניהל שם את המשרד של הנתבעת. התובע עבד בתחילת עבודתו כחודש בירושלים ולאחר מכן עבד באופן רציף בבני ברק. כתובת הנתבעת והמשרד הראשי שלה הם בירושלים.

התובע הודיע כי אין לו התנגדות שהתיק יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הואיל ולו נתונה הסמכות המקומית.

הנתבעת הודיעה כי היא מתנגדת להעברה שכן כתובתה וכתובת התובע הן בירושלים ואף מטעמי נוחות הואיל באי כוח הצדדים מתגוררים באזור ירושלים. כמו כן טענה כי לנוכח התמשכות ההליכים בתיק משנת 2014, ראוי שהתיק ימשיך ויתנהל בבית דין זה על מנת למנוע עיכוב מיותר בניהול ההליך.

אכן, אין מחלוקת כי התובע עבד בבני ברק במשך רוב תקופת עבודתו עד לסיומה (למעט חודש בתחילת העבודה), והיה זה מקום עבודתו האחרון והעיקרי. מקום ביצוע העבודה אפוא הינו בסמכות בית הדין בתל אביב. אף על פי כן לא די באמור כדי להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה בתל אביב. זאת שכן כתובת הנתבעת היא בירושלים. על פי תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, נתונה לתובע הרשות להגיש את תביעתו במקום ביצוע העבודה או במקום העבודה כאשר המונח האחרון התפרש כמענה הרשום של הנתבעת (ראו בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס דב – סולר פרופיט בע"מ (ניתן ביום 4.2.14) וכן ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב - רשת בטחון (1993) (ניתן ביום 24.3.09)).

בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14) נקבע כך:

"כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה..".

במקרה דנן מענה של הנתבעת הינו בירושלים. התובע כאמור בחר, בהתאם לנוחותו וכדין, להגיש את התובענה בירושלים. בנסיבות הנ"ל אין מקום להעביר את התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

ההליכים ימשיכו להתנהל בבית דין זה.