סע"ש 27513-09-13

רקע כללי

1.התובע עבד במפעל אלקטרוניקה מיום 14.11.10 ועד 11.7.13 – עת התפטר. בדיון המוקדם בפני כב' השופטת י. שטיין הגיעו הצדדים, בסיוע בית הדין, לרשימת מוסכמות ופלוגתאות (להלן: רשימת המוסכמות והפלוגתאות). על מערכת היחסים בין הצדדים חולש ההסכם הקיבוצי בענף האלקטרוניקה (מוסכמה מספר 7 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות). בסמוך לסיום עבודתו צומצם מספר השעות הנוספות שעבד. התובע גר באבו-גוש. מפעל הנתבעת נמצא באזור התעשייה המערבי של בית שמש מרחק של כ- 19 ק"מ מביתו של התובע. לתובע הופרשו הפרשות לקופת פנסיה במנורה מבטחים (להלן: קופת הפנסיה) .שולמו לו דמי הבראה וחופשה כמו גם גמול שעות נוספות. הצדדים חלוקים האם מה ששולם והופרש היה בסכום הנכון.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי פיטורים בשל הפחתת היקף עבודתו בחודשים האחרונים לעבודתו. היה זה לאחר שלקוח מרכזי של הנתבעת (טלמטיקס) הפסיק את הקשר עמה. לטענתנו של התובע מדובר בנסיבות המזכות אותו בפיצוי פיטורים.

לטענת התובע לא שולמו לו מלוא החזר הוצאות הנסיעה שהוציא. שולם לו תשלום לפי מספר הימים שעבד. אולם, כיוון שעבד משמרות היו מקרים שבהם בין משמרת למשמרת נסע לנוח בביתו ולכן צריך היה לשלם לו יותר מששולם. לא זו אף זו, הוא הסיע אף עובדים אחרים (שאסף בדרכו למפעל) ועל כך מגיע לו תשלום. מדובר ב- 119 משמרות כפולות (באותו יום שתי משמרות עם הפסקה ביניהן) ולפיכך הוא זכאי לתשלום בהתאמה. סה"כ בגין החזר הוצאות נסיעה זכאי הוא לסכום של 25,150 ₪ שהוא ההפרש בין מה ששולם לו לבין הסכום לו הוא זכאי.

לטענתו של התובע, בהתאם להסכם הקיבוצי החל היה על הנתבעת לשלם לו תוספת וותק וזו לא שולמה. בהתאם להסכם הקיבוצי שיעור התוספת בגין וותק הינו 0.5% לשנה וחישוב סכום זה מביא אותו לטענתו לסך של 651 ₪.

באשר לפנסיה היה על הנתבעת להפריש לו פנסיה בשיעור 6%. לא זו בלבד שלא הופרש לו הסכום שנדרש אלא שנוכה משכרו סכום של 5,000 ₪ ואלה לא הועברו לקופה על שמו. סכום שתבע בגין רכיב זה עומד על סך של 15,155 ₪. כן ביקש שינתן צו שיורה לנתבעת לשחרר את הכספים שהועברו על שמו לקופת הפנסיה.

באשר לדמי ההבראה, שולם לו אך סכום של 4,999 ₪ בשעה שלפי תקופת העבודה היה צריך לשלם לו 15.62 ימים כפול 371 ₪ ליום וסה"כ 5,895. ההפרש לזכותו עומד אפוא על סך של 346 ₪. באשר לחופשה לטענתו היה זכאי ל 32.58 ימים בגין תקופת עבודתו ותמורתם בסך של 9,122 ₪, אך שולם לו סכום של 7,945, ₪ דהיינו שולם בחסר של 1,177 ₪.

התובע עבד שעות רבות חודש בחודשו. המפעל עובד בשלוש משמרות. התובע קיבל גמול עבודה בשעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בהתאם להסכם הקיבוצי היה זכאי לקבל תשלום נוסף בגין המשמרות בתוספת על השכר המשולב בעבור הימים שעבד במשמרת שניה או במשמרת שלישית. חישוב גמול זה לטענתו עומד על סך של 36,838 ₪.

נציין כי התובע הודה (בס' 6 למוסכמות) שקיבל הלוואה כמפורט בסעיף 38 ה' לכתב ההגנה ואת זה יש לקזז מכל סכום שיפסק לו. כמו-כן, תבע התובע פיצוי הלנה ופיצוי על עוגמת נפש.

3.לטענת הנתבעת במהלך כל תקופת עבודתו היו שינויים בהיקף שעות העבודה שנגזרו מהצרכים של המפעל. היו תקופות נוספות שבהן היקף העבודה פחת. בכל אופן הפחתת היקף השעות הנוספות הנה פרורגטיבה של המעביד והיתה נגזרת כאמור של היקף הפעילות וצרכי המפעל. אף בתקופה האחרונה הועסק התובע בהיקף של משרה מלאה. כיון שכך והואיל והתובע התפטר הוא אינו זכאי לקבל תוספת זו. באשר לשעות הנוספות הרי ששולם לו.

בהתייחס לטענת התובע בעניין נסיעות, טענה הנתבעת, כי הוא זכאי אך לסכום הקבוע בצווי ההרחבה בקשר לנסיעות. הסכום ליום עבור הוצאות הנסיעה, לפי צווי ההרחבה, היה פחות מ- 50 ₪. לתובע שולמו עבור הוצאות נסיעה 50 ₪ מידי יום שזה סכום שמכסה את החיוב שהיה לנתבעת. התובע לא נדרש להסיע עובדים נוספים וככל שעשה כן נעשה הדבר מטוב ליבו ואין בכך כדי לחייב את הנתבעת.

באשר לוותק טענה הנתבעת כי לאחר כחצי שנת עבודה הועלה שכרו מסכום של 32.26 ₪ לשעה ל- 35 ₪ לשעה. שיעור העלאת השכר היה גבוהה לעין שיעור מתוספת הוותק אותה הוא תובע. תוספת הוותק משתלמת למי שלא קיבל העלאת שכר בסמוך לתחילת עבודתו כמו התובע. העלאת השכר ששולמה לו מחליפה את תוספת הוותק.

באשר לפנסיה טענה הנתבעת כי התובע בתצהיריו הגדיל את הסכום שתבע בכתב התביעה מבלי שהדבר אושר לו כדין. בכל אופן חישוביו אינם נכונים. את החישובים יש לערוך בשיעור של 6% לשכר היסוד ולא באופן שבו נעשה הדבר על ידי התובע. החופשה שולמה לו באופן מלא וכך גם ימי ההבראה. באשר לגמול עבודה בשעות נוספות ובמשמרות - חישוב מספר שעות העבודה נעשה בעת הכניסה והיציאה עת העביר התובע כרטיס נוכחות. רישום זה הועבר ישירות לתוכנת שיקלולית וחישוב התשלום נעשה בהתאם לאותה תוכנה על-פי דין. בחישוביו אין התובע מביא בחשבון את שעות ההפסקה שהיו לו מידי משמרת, והפסקות של 15 ו- 45 דקות. חישוביו של התובע אינם נכונים והם השתנו בין כתב-התביעה לתצהיר (שבו פחת הסכום בכ- 800 ₪, סעיף 50 לסיכומי הנתבעת). החישובים נעשו באופן לא מקצועי ואף אותם לא ידע התובע להסביר.

באשר לפיצוי הלנה - השכר של התובע שולם מידי חודש בחודשו ב- 10 לחודש. התובע לא הלין על כך. בכל אופן, כיון שהשכר שולם מידי 30 יום (אף שב 10 לכל חודש, שלאחר סיום העבודה בגינו בא התשלום) הרי שהתשלום היה במועד (למעט אולי עבור החודש הראשון). כיוון שכך התביעה לפיצוי הלנה התיישנה. ב"כ הנתבעת עמד על כך שעל התובע להחזיר הלוואה שניתנה לו ונותר חוב שלו שטרם שולם. לטענתו עדותו של התובע לוקה בחוסר עקביות , חוסר מהימנות, ובכל אופן יש להפחית מכל סכום שיפסק לו את יתרת ההלוואה כפי שהוסכם ברשימת המוסכמות והפלוגתאות (סעיף 6 לה).