סע"ש 27512-01-15

1. מונחת לפניי בקשת הנתבעת להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בתל-אביב מן הטעם שבית דין זה נעדר סמכות מקומית להידרש לו.

2. הרקע לבקשה: התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג. לשיטת הנתבעת תקופת העסקתו של התובע אצלה נחלקה לשתי תקופות נפרדות שהסתיימו ביוזמתו ולאחר שנערך עמו גמר חשבון מסודר בכל אחת מהן, לרבות בדרך של בוררות מוסכמת. מנגד ולשיטת התובע הוא הועסק בנתבעת ברצף משך כ – 9 שנים והנתבעת נותרה חייבת לו זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה ומסיומה. בתביעה דנא עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ופיצוי בגין הפסד דמי אבטלה. בסעיף 35 לכתב התביעה טען התובע כי "לבית הדין.. הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה זו" אולם לא פירט טענתו.

3. הבקשה: בסמוך להגשת כתב התביעה ועוד בטרם הגישה הנתבעת את כתב הגנתה הוגשה על ידה הבקשה דנא ובה עתרה להעברת הדיון בהליך לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בו. בבקשה טוענת הנתבעת כי מקום עבודתו של התובע היה במקום מפעלה ברמלה וכי התובע ביצע את עבודתו ברמלה ובסביבותיה.

4. התגובה: בתגובתו לבקשה טען התובע כי הוא עבד בשירות הנתבעת כנהג וכי ביצע את עבודתו במקומות שונים. לטענת התובע מנהל הנתבעת הסכים להעסיק את התובע, כלומר קיבלו לעבודה, בג'אבל מוכבר בירושלים וכן כי מקום עבודתו האחרון של התובע, בטרם הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים היה במושב שורש שנמצא בתחום סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. מוסיף התובע וטוען כי בכתב התביעה "קיימות עילות תביעה שונות, שחלק המירבי מהן, מאפשרות הגשת התביעה גם במקום מגוריו של התובע". בשולי הבקשה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות התגובה מהטעם שלטענתו כל מטרת הבקשה היא לגרום לסחבת ולעיכוב בניהול התביעה לנוכח מצבו הרפואי החמור של התובע. בהודעה משלימה מטעמו צירף התובע תצהיר לאימות העובדות הנטענות בתגובתו והוסיף כי מנהל הנתבעת נהג להגיע באופן קבוע לג'אבל מוכבר מכיוון שבאותה תקופה 5 מעובדי הנתבעת התגוררו שם. התובע צירף גם אישור רפואי ממנו עולה כי מצבו הבריאותי מחייב, בין היתר, קבלת טיפולי דיאליזה בתדירות של 3 פעמים בשבוע.

5. בהחלטה מיום 10.2.2015 התרתי לנתבעת להשיב להודעה המשלימה מטעם התובע ועמדתי על כך שאם תעמוד הנתבעת על עמדתה לא יהא מנוס מבירור עובדתי של סוגיית הסמכות המקומית. בהמשך לכך הגישה הנתבעת כתב הגנה והודעה בדבר עמידתה על טענת הסמכות המקומית.

6. ישיבה מקדמית בהליך נקבעה ליום 23.6.2015 ובפתחה ביקש בית הדין לברר את נושא הסמכות המקומית. דא עקא שהתובע לא התייצב לישיבה ובהעדרו לא ניתן היה לברר את העניין. לפנים משורת הדין המתינו בית הדין והנתבעת משך זמן ממושך ביותר להגעת התובע וזאת למרות שנציג הנתבעת היה נתון בצום לרגל הרמדאן. בהגיע התובע לבית הדין נחקרו הוא ומנהל הנתבעת על האמור בתצהירים בנוגע לסוגיית הסמכות המקומית.

7. בתום הישיבה המקדמית סיכמו הצדדים טענותיהם וחזרו על עיקרי הדברים שטענו בכתב. לנוכח ההערות שנשמעו בישיבה, לנוכח מצבו הרפואי של התובע ומתוך אמונה כנה כי גדרי המחלוקת ניתנים לגישור ופתרון ברצון טוב, המליץ בית הדין בפני הצדדים להידבר ישירות, על יסוד מסמכים שיגלו איש לרעהו. זאת במטרה להביא את ההליך לידי סיום בהסכמה ועוד בטרם תינתן החלטה בשאלת הסמכות המקומית. הכל בחסות בית הדין שאכן נדרש לעוד מספר החלטות עד אשר קוימה הפגישה המיוחלת בין באי כוח הצדדים.

8. אלא שלמרבה הצער ההידברות לא עלתה יפה. על כן משהודיעו הצדדים כי פגישת המשא ומתן שערכו ביניהם לא הניבה פרי, אין מנוס אלא להכריע בסוגיית הסמכות המקומית לגופה וחבל שכך.

דיון והכרעה

9. המסגרת הנורמטיבית: עיון בכתב התביעה מעלה כאמור, כי הוגש לבית הדין מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 שעניינו "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". הסמכות המקומית לדון בהליכים המוגשים מכוח סעיף זה נקבעה בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) ולפיה תובענות מסוג זה יידונו ב"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

10. תקנה זו קובעת אפוא שתי חלופות לקביעת הסמכות המקומית: האחת, המקום שבו בוצעה העבודה בפועל והשנייה, "מקום העבודה", שפורש בפסיקתו של בית הדין הארצי כמקום שבו נמצא מרכז מפעלו או משרדו הרשום של המעסיק (ראו: ע"ע (ארצי) 143/09 נומיקוב – רשת ביטחון (1993) בע"מ (24.3.2009)). כן נקבע כי תקנה זו נועדה להקל על העובד-התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו. כך סיכם בית הדין הארצי לעבודה, מפי כבוד השופטת לאה גליקסמן, את ההלכה הפסוקה בקובעו:

"ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה" (בר"ע (ארצי9) 41211-05-14 שיינברג – כנפי משק תור בע"מ (30.6.2014)).

עינינו הרואות כי לסעדים הנתבעים בכתב תביעה פלוני אין כל קשר לשאלת הסמכות המקומית לדון בו ועל כן דין טענות התובע בהקשר זה דחייה.

11. אוסיף כי תקנה 9(5) לתקנות קובעת כי על התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקימות לבית הדין את הסמכות לדון בה. על רקע זה נקבע כי חובת העובד-התובע להוכיח כי בית הדין שאליו הגיש את התובענה הוא בית הדין המוסמך לדון בה (ראו לדוגמה: בר"ע (ארצי) 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב – רדנר (18.5.2014)).

נפנה אפוא ליישום הדברים בענייננו.

12. אין חולק כי משרדה הרשום של הנתבעת נמצא בעיר רמלה כפי שעולה מתמצית נתוני הנתבעת ברשם החברות (נספח א' לכתב התביעה). מעדות התובע בחקירתו הנגדית עולה כי הוא עצמו אינו חולק על כך שעיסוקיה של הנתבעת התרכזו ברמלה, בלוד ובסביבותיהן והוא אף הודה שממשרדי הנתבעת ברמלה הוביל מטען ללוד ולכל המושבים שסביב לה (עמ' 2, שורות 19-18; ושורות 23-22). הודאתו של התובע בחקירתו הנגדית עומדת בסתירה לאמור בתצהירו ולפיו הנתבעת העסיקה אותו גם בג'אבל מוכבר ובעיקר בשורש. לכך מצטרפת העובדה שבחקירתו הנגדית טען התובע כי האמור בתצהיר לא תורגם לו וכי הוא אינו יודע על מה הוא חתם (עמ' 2, שורות 31-28). בנסיבות אלה דומה כי התובע התנער מהאמור בתצהירו ולמצער, קשה לייחס לאמור בו משקל (אם בכלל).

הטענה הנוספת שנשמעה מפי התובע היא כאמור כי לבית דין זה סמכות מקומית לדון בהליך מכיוון שהוא ביצע את עבודתו במושב שורש. דא עקא שבחקירתו הנגדית הודה התובע כי בכל תקופת עבודתו הוא היה בשורש פעם אחת בלבד (עמ' 3, שורות 11-8) ולא הועילה החקירה החוזרת בה ניסתה באת כוחו ל'הבהיר' את הדברים. התובע נותר איתן בדעתו ואף הבהיר כי הביקור החד פעמי בשורש ארע כחודשיים לפני שסיים את עבודתו אצל הנתבעת. משמע לא היה זה מקום העבודה האחרון ואף לא מקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ממנה. עדותו זו של התובע מתיישבת עם עדותו של מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית ולפיה זכורה לו פעם אחת שבה ביצע התובע עבודה בשורש (עמ' 4, שורה 2).

אטעים כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי נקודת המוצא לנסיעותיו הייתה המשרד במרכז המסחרי ברמלה (עמ' 3, שורות 7-4).