סע"ש 27214-07-15

המבקשת (להלן גם: "המעסיק" או "החברה") העסיקה את משיבה מס' 1 (להלן גם: "התובעת" או "העובדת") למעלה משנתיים, עד שפיטרה אותה ביום 28.6.15 או בסמוך לכך.

משיב 2 (מר רן דמרי להלן גם: "מר דמרי"), הוא בן-זוגה של העובדת, אשר בבעלותו ו/או בשליטתו המלאה או החלקית התאגידים שהם משיבים מס' 3 ו- 4 (להלן גם: "החברות המתחרות").

העובדת עבדה אצל המעסיק כמנהלת פתוח עסקי, כאשר עיסוקה של החברה הוא קשרי מסחר אישיים בשוק העולמי: יפן, קוריאה, סין, סינגפור, ארה"ב וקנדה וגם בחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר.

עם הפסקת עבודתה של התובעת אצל החברה, החלה העובדת בקשרים עסקיים עם החברות המתחרות, שנשלטות כזכור, או מושפעות ע"י מר דמרי.

המעסיק מצידו הזדרז ופנה לביה"ד, בבקשה לצו מניעה האוסר על העובדת להתחרות בו באמצעות החברות המתחרות ו/או מר דמרי, בטענה כי העובדת מנצלת "סודות מסחריים" שהן רשימות של לקוחות וספקים. לדברי החברה, העובדת פונה אל אותם לקוחות וספקים באמצעות האינטרנט, ומשדלת אותם לעשות מעתה והלאה עסקי מסחר באמצעות החברות המתחרות דוקא, תחת שימוש בשרותיה של החברה.

החברה גם הגישה לביה"ד רשימה של לקוחות וספקים, שלדעתה הם עיקריים ומהותיים, ועתרה בבקשה חלופית, שככל שלא יוטל על העובדת הגבלת חופש עיסוק מוחלטת, לפחות ייאסר עליה מגע עם אותם לקוחות וספקים שצויינו ב- ת/1.

המשיבים מצידם הדגישו כי העובדת פוטרה ולא התפטרה, ומשנשארה חסרת תעסוקה ופרנסה, זכותה הבסיסית היא ל"חופש העיסוק". לדברי המשיבים, יצירת קשר עם ספקים ולקוחות כדוגמת אלו המוזכרים ב- ת/1, אינה דורשת נבירה ברשימות של החברה, אלא ניתנת לאיתור בנקל באמצעות האינטרנט.

מדובר כאן בדיון כ"סעד זמני" בלבד, ומה שיקבע אין בו כדי להוות קביעות הנוגעות להליך העיקרי.

לעניין בקשה לצו מניעה זמני המגביל את חופש עיסוקו של עובד, תידרש בדרך כלל מידת הוכחה לכאורה, ובלבד שיוכח לפני ביה"ד דבר קיומו של סוד עסקי או מסחרי, והחובה לשמרו, וכן: שאין אפשרות לשמור כהלכה על אותו סוד בדרך אחרת (ע"ע 292/99 עדי עמיחי ואח' נ' חברת יוסי גולדהמר ואח', סע' 16 לפס"ד מיום 17.7.00).