סע"ש 27126-06-14

1. מונחת לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות אם תדחה התביעה.

2. הרקע לבקשה – ביום 15.6.2014 הוגשה התביעה בהליך שבכותרת על ידי "עיזבון המנוח זיאד אחמד דאהש" ובה נטען כי המנוח, מר זיאעד אחמד דאהש (להלן: המנוח) עבד בשירות הנתבע בעבודות חקלאות בתקופה שמשנת 1983 ועד לשנת 2007. כן נטען כי במהלך שנת 2007 התפטר המנוח מעבודתו בשל מצבו הרפואי ובנסיבות המזכות לכאורה בפיצויי פיטורים. בכתב התביעה עתר העיזבון לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים והפרשי שכר מינימום מחודש 4/2001 ועד לסוף תקופת העבודה. סכום התביעה הועמד על 269,003 ₪.

3. הבקשה – בתגובה לתביעה הגיש הנתבע את הבקשה דנא ובה הוא עותר לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות או בשל שיהוי בהגשת התביעה, קרי, ממש על סף תקופת ההתיישנות. עוד נטען בבקשה כי בין הנתבע לבין המנוח לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק וכי כתב התביעה אינו מגלה את העובדות הרלוונטיות להליך ובכלל זה את תקופת עבודתו המדויקת של המנוח. הוסיף הנתבע וטען כנגד כשרותו של העיזבון לתבוע וכנגד ייפוי הכוח שצורף לתביעה.

לחלופין עתר הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות ההליך לנוכח סיכוייה הקלושים של התביעה ובשל העובדה שלא צורפה לה ראשית ראייה.

4. ההליכים בבית הדין – בהחלטות מפורטת מן הימים 20.11.2014 ו - 15.3.2015 הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן שהתובעים בו יהיו יורשי המנוח על פי צו הירושה, היינו אלמנתו וילדיו, ולא עיזבונו מהטעם שהוא אינו בעל כשרות משפטית לנהל את ההליך. אף על פי כן ממשיכים התובעים בציון העיזבון בכותרות הבקשות המוגשות לבית הדין.

כמו כן בהחלטות חוזרות ונשנות מן הימים 20.11.2014, 14.12.2014, 15.3.2015 ו-9.4.2015 הוריתי לתובעים להמציא גרסה סדורה הנתמכת בראשית ראייה ובתצהיר לעניין תקופת עבודתו הנטענת של המנוח בשירות הנתבע, ובפרט למועד סיום ההעסקה. זאת לנוכח טענת ההתיישנות שנשמעה מפי הנתבע. בהחלטה מיום 15.3.2015 אף הוריתי לתובעים להודיע מדוע לא תצומצם תביעתם בשים לב לתקופת ההתיישנות.

5. תגובת התובעים – התובעים מצדם טענו כי בקשת הנתבע נועדה לחסום את דרכם מלממש את זכויותיהם ופעם אחר פעם טענו כי אינם יודעים מהו מועד סיום עבודתו המדויק של המנוח, מלבד העובדה כי היה זה "בשלהי שנת 2007".

עם זאת ולאחר החלטות חוזרות 'התרצו' התובעים חלקית והגישו ביום 19.4.2015 תעודת עובד ציבור מאת המנהל האזרחי באיו"ש ובה פירוט של היתרי העסקה שהונפקו למנוח בשנים 2008-2006. מתעודת עובד הציבור עולה כי היתרי ההעסקה הונפקו לצורך עבודה בקיבוץ קליה וכי היתר ההעסקה האחרון הסתיים ביום 9.3.2008. לטענת התובעים הדבר מהווה ראייה להעסקת המנוח בשירות הנתבע ולפיכך ביקשו לאפשר להם להמשיך בניהול ההליך.

6. תשובת הנתבע – לטענת הנתבע אין להסיק מכך שלמנוח הונפקו היתרי העסקה על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים או על עבודה בפועל. לטענת הנתבע המבוססת על עמדת קמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי היתרי ההעסקה בתקופה הרלוונטית לתביעה הונפקו לתושבי הרשות הפלסטינית באופן אוטומטי מבלי שהמעסיק ביקש זאת. לפיכך לטענת הנתבע אין בידי בית הדין ראייה לתקופת עבודתו של המנוח בשירות הנתבע. לפיכך ומשהתביעה התיישנה יש למחוק אותה על הסף ולחייב את התובעים בהוצאות שנגרמו עד כה מניהול ההליך.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף דחייה. זאת מהטעם ששאלת קיומם או העדרם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים היא שאלה שבעובדה שלא ניתן להכריע בה בשלב מקדמי זה של ההליך, שכן היא טעונה הבאת ראיות.

לעומת זאת דין הבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להתקבל.

כידוע, ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה הותוותה בע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר – SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.2003) והאמור בו מתייחס הן לעובדים תושבי הרשות הפלסטינית, הן למהגרי עבודה. לעניין עובד שהוא תושב הרשות הפלסטינית נקבע כי הכלל הוא שאין לחייבו בהפקדת ערובה רק משום היותו תושב הרשות הפלסטינית, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו תוך התייחסות לשני פנים:

"הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונה לכאורה, ולו ראשית ראייה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה. באמרנו "טובים הסיכויים" אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה ראשונית לכאורה, כאמור לעיל.

הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז יטה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר.

הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו".

8. כאמור, בשלב ראשון נדרש תובע שהוא תושב הרשות הפלסטינית להמציא ראיה לכאורה לכך שהתביעה אינה מופרכת על פניה. כפי שפירטתי לעיל היו לתובעים שלל הזדמנויות להמציא לבית הדין ראשית ראיה לכאורה לכך שסיכויי תביעתם טובים, אלא שהם ביכרו שלא לעשות כן ולא להגיש תצהיר עם גרסה סדורה בנוגע לתקופת ההעסקה הנטענת של המנוח בשירות הנתבע ומועד סיומה המדויק או כל אסמכתא אחרת. תחת זאת המציאו התובעים תעודת עובד ציבור מהמינהל האזרחי באיו"ש ממנה ניתן ללמוד שלמנוח הונפקו היתרי עבודה בשירות הנתבע עד לחודש 3/2008 כשהתובעים עצמם מודים שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו קודם לכן. אמנם תעודת עובד הציבור יכולה להוות ראיה לכאורה לכך שבמועד כלשהו בעבר הנתבע אכן ביקש להנפיק למנוח היתר להעסקה בשירותו. אולם היא אינה בכל מקרה ראיה לכאורה לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים בפועל, ובענייננו ולנוכח עמדת התובעים עצמם היא בוודאי לא ראייה למועד סיומם.

זאת ועוד. התובעים הגישו את התביעה ביום 15.6.2014 הנתבע טען להתיישנות בהזדמנות הראשונה ואילו התובעים מצדם לא טענו שחל בעניינם אחד מהטעמים המנויים בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 להארכת תקופת ההתיישנות. למרות זאת ועל אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 15.3.2015 התובעים ביכרו שלא להגביל במסגרת כתב התביעה המתוקן את התביעה לתקופת ההתיישנות, כלומר, החל מיום 15.6.2007 ועד לסיום יחסי העבודה הנטענים בלבד. בכך החלישו התובעים עד מאד את סיכויי תביעתם עד שנראה כי סיכויי מרבית העילות בכתב התביעה נמוכים על פניהם אפילו לגרסתם.