סע"ש 26811-09-12

השאלות הדרושות להכרעתנו בהליך אשר לפנינו עניינן בזכאות התובעת להשבת סכום ההלוואה אשר ניתנה לנתבע , זכאות התובעת לפיצוי מוסכם בגין אי השבת ההלוואה ושאלת קיום של יחסי עבודה בין הצדדים.

העובדות הרלוונטיות לענייננו כעולה מכתבי הטענות, עדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לתיק בית הדין:

1. התובעת, נגה גלידות שותפות מוגבלת (להלן: התובעת), הינה שותפות מוגבלת העוסקת בייצור, מכירה ושיווק של מוצרי גלידה, שלגונים וקרחונים וכיו"ב.

2.הנתבע 1, מר אריה מזרחי (להלן: הנתבע), התקשר ביום 18.12.00 בהסכם מפיץ עם התובעת להפיץ את מוצריה (להלן: הסכם ההפצה או הסכם המפיץ).

3.לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, נחתם בין הצדדים ביום 1.4.08 הסכם בנוגע להמשך מתן שירותי ההפצה (להלן: הסכם המשך מתן השירותים).

4.במסגרת הסכם זה הוסכם כי התובעת תעמיד לזכות הנתבע הלוואה בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר לא תישא הפרשי הצמדה או ריבית כלשהם.

5.עוד נקבעו בהסכם תנאי מתן ההלוואה, לפיהם סכום ההלוואה יינתן לנתבע לא יאוחר מיום 7.4.08. כן סוכם, כי במידה וסכום הבונוסים המצטבר שישולם לנתבע בגין שנת 2008 על פי תכנית היעדים השנתית לשנה זו, יהיה בגובה סכום ההלוואה או גבוה יותר, ישיב הנתבע לתובעת את סכום ההלוואה במלואו עד ליום 10.1.09.

6.היה וסכום הבונוסים המצטבר שישולם לנתבע בגין שנת 2008 יהיה נמוך מסכום ההלוואה יהיה מחויב הנתבע להשיב לתובעת רק את סכום הבונוסים ששולם לנתבע בפועל (ללא מע"מ) ואילו יתרת סכום ההלוואה תיחשב כמענק.

7.בהמשך לכך, נקבע בהסכם כי ביום 10.1.09 תירשם לחובת הנתבע בכרטיסו אצל התובעת יתרת ההלוואה אשר עליו להשיב לתובעת , אשר תיחשב כחוב הנתבע לכל דבר וענין ומועד פירעונו יחול ביום 10.1.09.

8.בסוף שנת 2008 הודיעה התובעת לנתבע על סיום ההתקשרות ביניהם.

9.ביום 23.9.12 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבע. בכתב התביעה טענה התובעת כי סכום הבונוסים המצטבר ששולם לנתבע במהלך שנת 2008 גבוה משמעותית מסכום ההלוואה וחרף זאת לא השיב הנתבע לתובעת את מלוא ההלוואה, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים.

10.כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר, בבית משפט השלום בתל אביב. בכתב תביעתה טענה התובעת כי הנתבע חייב סך של 67,249 ₪ מתוכם סכום של 26,749 ₪ בגין החזר ההלוואה. בנוסף להחזר ההלוואה טענה התובעת כי בעצם אי פירעון חובו של הנתבע הפר הוא הפרה יסודית את הסכם המפיץ ולפיכך בהתאם לסעיף 30.2 להסכם המפיץ, זכאית התובעת לפיצויים מוסכמים בסכום השווה ל – 10,000 דולר ארה"ב, לפי שער הדולר היציג, אשר נכון למועד הגשת התביעה עמדו על סך של 40,500 ₪.

11.יצוין, כי בסיכומיה עדכנה התובעת את סכומי התביעה, וטענה כי חובו של הנתבע, נכון למועד הגשת סיכומי התובעת, עומד על 25,000 ₪ בגין החזר ההלוואה, בקיזוז יתרת חוב התובעת כלפי הנתבע בסך של 2108 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 10.1.09 , מועד פירעון ההלוואה ועד לתשלום בפועל.

12.נכון למועד הגשת תצהירי התובעת עמד חוב זה על סך של 27,794 ₪, בהתאם לחישוב אשר הציגה התובעת.

13.בנוסף, בגין תשלום הפיצוי המוסכם דרשה התובעת סך של 39,610 ₪, כאשר לטענתה לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

14.ביום 26.11.12 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית ולחילופין להעברת התביעה לבית הדין לעבודה.

15.בהתאם להחלטת בית משפט השלום מיום 21.4.13 (כב' הש' שליו) הועברה התביעה לבית דין זה. למען שלמות התמונה יצוין, כי התביעה דנן הוגשה גם כנגד הנתבעים 2 – 3 (גב' אורנה חברו ז"ל ומר חבר פהמי ז"ל), אשר היו ערבים באופן אישי לשטר חוב שעשה הנתבע 1 לקיום התחייבותו כלפי התובעת. ביום 25.11.12 הודיע הנתבע 1 על פטירתם של הנתבעים 2 -3.

16.בישיבת קדם המשפט מיום 4.2.14 נקבע כי התובעת תודיע תוך 30 יום האם היא עומדת על ההליך כנגד חליפי הנתבעים 2 – 3. לאחר שחלף פרק זמן זה ובהעדר הודעת התובעת, נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 2 – 3.