סע"ש 26781-10-14,"ש 22128-05-15

1.התובע הגיש ביום 25/10/15 בקשה לפסלות שופט ביחס לחתום מטה, וזאת במסגרת שני התיקים שאוחדו. בהודעה שהגיש לאחר הגשת הבקשה, ביקש לתקן את הבקשה כך שתתייחס רק לשני הנתבעים אוחנה וכהן ולא לנתבע גורדון.

תגובה לבקשה הוגשה ביום 12/11/1.

2. לטענת התובע, לא ברור לו מדוע לא ניתן פסק דין כנגד מר גורדון, שלא הגיש כתב הגנה במועד.

בנוסף, טוען התובע כי לפני כשנתיים, במסגרת תיק אחר, הח"מ שאל אותו מה היה תפקידו בקמ"ג. התובע מנסה ללמוד מתוך השאלה מסקנות שונות ביחס למטרת השאלה.

לטענת התובע, הח"מ נוהג בסלחנות כלפי הנתבעים, ומאפשר את דחיית המועד להגשת כתב הגנה ללא סיבה מיוחדת, למרות החלטה של כב' נשיאת בית הדין.

ועוד טען התובע, כי הח"מ פסק כנגדו הוצאות, ואחר כך ביטל אותן "לפנים משורת הדין" במקום לקבוע שההוצאות הוטלו בטעות.

ועוד טען התובע, כי הח"מ הפנה אל תיק של תובע אחר, מר אהוד בן חמו, תוך אמירה כי התיקים דומים.

3.בתגובת המדינה נכתב, כי הנימוקים לבקשה אינם ברורים. עוד נטען, כי האמירות של הח"מ כלפי התובע נאמרו במסגרת תביעה שכבר נמחקה, בתיק אחר.

ועוד נטען, כי בקשת הפסילה נובעת מחוסר שביעות רצון של התובע מהדיון בתיק האחר.

ועוד טענה המדינה, כי השגות על החלטות מקומן בהליכי ערעור, וכי גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין אין בכך כדי להקים עילת פסלות. טענות התובע מבוססות על תחושות והשערות, ולא די בכך. בנוסף, חל שיהוי בהעלאת הטענות, שלא הועלו בדיון שהתקיים בתיק הקודם.

באשר להגשת כתב הגנה, הרי שיש להגישו לאחר החלטת בית הדין בנושא החסינות.

הדין החל

4. סעיף 77 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 קובע בזו הלשון: