סע"ש 26705-09-12 שפיק אבו רחמה נ' נתיב הגדוד חברות

1.האם היה התובע עובד של הנתבע – המושב (להלן: "המושב" או "הנתבע") או שמא היה ראיס שהיה אחראי לספק עובדים למושב ונתן שירותיו אלה כקבלן.

ככל שהיה עובד של המושב אזי מבקש התובע לקבל זכויות כעובד ובכללן פיצויי פיטורין, תשלום הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשי שכר מינימום וגמול עבודה בשעות נוספות, כאשר שני הרכיבים האחרונים הינם החלק הארי של תביעתו.

2.לטענת התובע עבד במושב מחודש יולי 2001 ועד מרץ 2012 עת פוטר בעקבות גניבה שאירעה בשדות המושב. עבודתו הייתה כשומר בשטחים החקלאיים המשותפים שבהם גידלו תמרים. מדובר בשטחים משותפים לכלל תושבי המושב, שבהם היה לכל תושב מניה (להלן: "השטחים החקלאיים"). בנוסף על שטחים אלה, היו שטחים שהוקצו לכל משק וכל תושב עיבד אותם באופן פרטי – לעצמו.

לטענת התובע, בשטחים החקלאיים בתקופת הגדיד ובסמוך לה, היה צורך לשמור על הציוד החקלאי כמו גם על התוצרת. כיוון שקודם לתחילת עבודתו במושב עבד במשקים הפרטיים של חלק מהתושבים, הוא היה מוכר להם ואז הוצע לו לעבוד כשומר בשטחים החקלאיים. סוכם עמו אפוא על עבודה מדי עונה בשטחים אלה.

כאמור אירעה גניבה של תוצרת חקלאית והוא פוטר על ידי חנן פסטרנק שהיה רכז הביטחון הצבאי השוטף של המושב. לדבריו לא היה לו כל קשר לגניבה, בוודאי לא כשותף וזו אירעה שלא בגין רשלנותו.

לטענת התובע במהלך שנות עבודתו הועסק מדי יום מהשעה 13:00 ועד השעה 5:00 לפנות בוקר (סיכומי ב"כ התובע סע' 33). בגין עבודתו שולם לו על כל יום אך 90 ₪ בצירוף 30 ₪ כהוצאות נסיעה. כיוון שכך, לא שולם לו שכר המינימום והוא זכאי בגין רכיב זה לסך של 66,600 ₪. כמו כן לא שולם לו גמול עבודה בשעות נוספות הואיל ומדי יום עבד 8 שעות נוספות בגינן לא קיבל כל תמורה. לפי חשבונו עולה הסכום לסך של 180,712 ₪. כמו כן, לא שולמו לו פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו את חישוביו ברכיב זה ערך לפי תקופת עבודה של 55 חודשים וכך הגיע לסך של 24,200 ₪. כמו כן, לא שולם לו תשלום חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה וחופשה.

3.לטענת המושב, היה התובע למעשה הראיס שהעסיק עובדים פלסטינאים מאיזור עוג'ה בשמירת השטחים החקלאיים, כאשר ההתקשרות עמו הייתה על בסיס קבלני והוא זה שקיבל את התמורה עבור השמירה והוא זה שחילק תמורה זו לשומרים שאותם הביא.

ההתקשרות עמו היתה לתקופה מוגבלת לשנים 2010-2011 בלבד וגם אז היה זה כל שנה למשך חודשים ספורים. לנוכח זאת, הואיל והתובע היה הראיס שהפעיל את נושא שמירת השטחים החקלאיים בקבלנות, הוא אינו זכאי לזכויות אותן תבע כעובד.

4.בפנינו העידו התובע מטעמו ומר חנן פסטרנק מטעם הנתבעת. הוגשו לנו מסמכים שונים שצורפו לתצהירים וכך גם תעודת עובד ציבור מטעם המנהל האזרחי. לאחר פרשת ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים.

הכרעה

כללי

5.נקדים ונאמר כי אנו מעדיפים את גרסת המושב ומר חנן פסטרנק על פני גרסת התובע. גרסה זו עקבית ונתמכת במסמכים שאותם נפרט בהמשך הדברים. גרסתו של התובע לעומת זאת לא הייתה קוהרנטית. התובע הרבה לטעון כי אינו זוכר מועדים ותאריכים. כך כשנשאל לגבי התאריכים ציין: "התבלבלתי בתאריכים" (פרו' עמ' 8 שו' 16) ובהמשך: "אני לא עושה חישובים מבחינת תאריכים" (שם שו' 17-18) ומיד לאחר מכן: "אני לא זוכר תאריכים" (שם שו' 20), כשנשאל שוב האם אינו זוכר תאריכים (וכן ראו פרוט' עמ' 7 שו' 18, עמ' 8 שו' 19). התובע הסביר כי את דבריו מסר לעורך דינו וכי אינו מכיר את התביעה (פרו' עמ' 10 שו' 32). כשנשאל על התצהיר אמר כי אינו זוכר את תוכנו (פרו' עמ' 10 שו' 28), תוך שהוא תולה את הדברים בעורך הדין ובמה שזה כתב (פרו' עמ' 11 שו' 2 ובעיקר שו' 5). תשובותיו אלה הותירו רושם לא מהימן כמו גם כל עדותו כפי שיפורט לקמן.

תקופות עבודת התובע