סע"ש 26461-06-17

האם התובעת, מרצה בכירה בבית הספר לעיצוב וחדשנות בנתבעת, פוטרה על רקע הפלייה בשל גילה, שמא פוטרה משיקולים ענייניים?

ככל שנפל פגם בפיטורי התובעת, מה הסעד המתאים בנסיבות העניין, האם זכאית התובעת לצו מניעה קבוע שיבטל את הפיטורים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ולפיצוי בגין עוגמת נפש.

אלה הן השאלות הדורשות הכרעה בתיק.

רקע עובדתי וההליך המשפט

1. התובעת, ילידת 1959, אדריכלית מוסמכת לארכיטקטורה בעלת תואר M.A, הועסקה בנתבעת כמרצה בכירה בבית הספר לעיצוב וחדשנות.

2. משנת 1993 הועסקה התובעת בנתבעת כמורה במסגרת לימודי תעודה בעיצוב פנים(ת/1 ועמוד 25 שורות 4- 9 לפרוטוקול). התובעת המשיכה ללמד בנתבעת גם כאשר עברה לקמפוס בראשון לציון וקיבלה אישור מהמועצה להשכלה גבוהה (להלן: "המל"ג") להענקת תארים אקדמיים. בשנת 2014 מונתה התובעת לדרגת "מרצה בכיר אומן" (נספח א לתצהיר התובעת).

3. הנתבעת היא מוסד אקדמי פרטי, מוכר להשכלה גבוהה בכפוף לעמידה בדרישות המל"ג.

4. על רקע קשיים כספיים של הנתבעת, הותוו תכניות קיצוצים לסגל המנהלי והאקדמי. על חברי הסגל האקדמי בנתבעת חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 1.2.17 והסכם התייעלות, נספח ז' להסכם הקיבוצי (להלן: "ההסכם הקיבוצי" ו- "הסכם התייעלות"). ההסכמים מעגנים את תכנית הקיצוצים, הכוללת, בין היתר, הפחתות בשכר ופיטורי צמצום. כן נקבעו עקרונות תיקנון המשרות התקניות בנתבעת ונקבעו סנקציות שיוטלו על הנתבעת במידה ולא תעמוד ביעדי התיקנון (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).