סע"ש 26395-01-14

אחת המחלוקות בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התובע זכאי לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים וכן לתשלום הפרשים בגין הפרשות לקופות הגמל. מחלוקת זו נובעת מכך שלאורך כל תקופת העבודה שולמו לתובע הפרשות לקופת הגמל בגין פיצויים ותגמולים על בסיס השכר שקיבל ללא רכיבי העמלות.

אין חולק כי התובע סיים את עבודתו בנסיבות של התפטרות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). כמו כן אין חולק כי הנתבעת החלה להפריש לתובע הפרשות לקופת הגמל בגין תגמולים בשיעור של 5% משכר הבסיס (ללא עמלות) החל משנת 2006 ועד לסיום תקופת עבודתו. אין חולק אף על כך כי שכר זה עלה על השכר הממוצע במשק. משכך, אף לא חל על הצדדים צו ההרחבה בעניין פנסיה חובה ואף לא נתבעו סכומים מכוח צו זה.

בנסיבות אלה, לעניות דעתי, אין מדובר במחלוקת הנוגעת לתשלום זכויות קוגנטיות וזאת, בהיעדר מקור נורמטיבי אשר זיכה את התובע בתשלום פיצויי פיטורים על פי החוק או בתשלום הפרשות לגמל מעבר להפרשות ששולמו. בנסיבות אלה, המחלוקת הינה מחלוקת חוזית בעיקרה, ומשכך יש לבחון את האמור בהסכם העבודה שנערך מול התובע.

התובע לא חלק על כך שהוא נתן הסכמתו לאמור בהסכם זה (ככל שאין בו לסתור זכויות קוגנטיות). עיון בהסכם מלמד כי מצויה בו הוראה הקובעת כי ישולמו הפרשות סוציאליות עבור שכר הבסיס בלבד ולא עבור העמלות שתשולמנה לתובע. כמו כן נקבע בהסכם כי התשלום בעבור עמלות לא יהווה רכיב לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ר' סעיף 4.3 להסכם משנת 2006 וכן סעיף 4.3 להסכם העדכון מנובמבר 2006). בנוסף לכך נקבע בהסכם כי במידה והתובע יתפטר מיוזמתו הוא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים "בהתאם לביטוח המנהלים" קרי, בהתאם לסכומים שהצדדים הסכימו שיופרשו לביטוח מנהלים.

עולה מכאן - כי על פי הסכמה חוזית זו התובע היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות של התפטרות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים על פי חוק בהיקף של הסכומים הצבורים בקופת הגמל בלבד ולא מעבר לכך. בנוסף עולה כי על פי הסכם זה התובע היה זכאי לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים אך ורק בגין רכיב השכר שעליו הוסכם (שכר הבסיס). זאת כאמור שעה שאין בהסכמה זו כדי לסתור הוראות חוק או הסדרים קוגנטיים המסדירים זכויות במשפט העבודה.