בר נ' רכב הנגב רחובות 2001 בע"מ

בפנינו תביעה כספית אשר עניינה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים, השלמת פדיון ימי חופשה, בונוס ועמלת מכירות.

כללי:

הנתבעת חברה פרטית המשמשת כסוכנת מורשית של יבואנית הרכב: חברת צ'מפיון מוטורס בע"מ (להלן – צ'מפיון) ומוכרת רק רכבי יבואנית זו.

התובע הועסק על ידי הנתבעת בשנים 2007 – 2022 כמנהל אולם התצוגה של מותג רכבי היוקרה AUDI.

טענות התובע בתמצית:

התובע טען כי ביום 24.1.2022 הוזמן על ידי הנתבעת לשיחת שימוע, במסגרתו הוטחו בו האשמות קשות, חסרות בסיס. ביום 27.1.2022 התקיימה ישיבת השימוע ובמהלכה הפריך התובע כל האשמות ואף הבהיר כי מדובר בהחלטה גמורה ופסולה לפטר אותו, כי כבר נמצא לו מחליף וכי ההחלטה על פיטוריו נודעה בכל שוק הרכב וכך גם נודעה לו לראשונה.

התובע טען כי במהלך ישיבת השימוע הוא הציע לנתבעת לעבור ביחד על כל 500 תיקי המכירות בהם טיפל כדי להוכיח כי באף אחד מהם לא בוצעה מכירה אסורה למתווך או לסוחר בניגוד להנחיות צ'מפיון, אך הנתבעת בחרה להתעלם מהצעתו וביום 30.1.2024 הודיעה לו על סיום העסקתו ביום 31.1.2024.

התובע טען כי השימוע בוצע שלא כדין, כי הנתבעת החליטה לפטר אותו עוד בטרם נערך לו שימוע וכי פיטוריו בוצעו תוך פגיעה בכבודו ובשמו הטוב ותוך כפיות טובה מצד הנתבעת לעבודתו המקצועית, מסירותו והישגיו לטובת הנתבעת.

טענות הנתבעת בתמצית:

הנתבעת טענה כי במסגרת עבודתו כמנהל אולם התצוגה של AUDI היה התובע בקשר ישיר עם מנהלי המותג והשתתף בהדרכות בצ'מפיון באופן שוטף. מנהליו בנתבעת חסרי הידע המקצועי בניהול אולם תצוגה ולכן נדרש אמון מלא בתובע, שיבצע את עבודתו בהתאם להנחיות הישירות מצ'מפיון.

הנתבעת טענה כי ככל שידוע לה, התובע ביצע את עבודתו נאמנה במהלך השנים ולכן היא נתנה בו אמון מלא ושיפרה את תנאי העסקתו בתקופת העסקתו. אלא שחודשים ספורים טרם סיום העסקתו, החלו נציגי הנתבעת לקבל משובים שליליים מצ'מפיון, באשר לחשדות על פעילות חריגה המתרחשת באולם התצוגה.

מנכ"ל הנתבעת פנה מיד לבירור הדברים עם התובע וזה השיב כי אין כל פעילות חריגה או מיוחדת שמנכ"ל הנתבעת צריך לדעת עליה. בדיעבד, התברר לנתבעת, כי התובע אישר עבודה עם מתווך/סוחר רכב באולם התצוגה, בניגוד גמור לנהלי צ'מפיון וחרף העובדה כי קיבל התרעות בענין.

לטענת הנתבעת, התנהלות התובע פגעה באמון בו נתנה והעמידה אותה בסיכון של שלילת רישיונה כסוכנת מורשית ומשלא לקח אחריות אישית לנעשה – נאלצה לסיים את העסקתו.

ההליך:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. הנתבעת הגישה תצהירי עדות מטעמה של הבעלים בנתבעת, מר שמעון נידם (להלן – מר נידם), של מנכ"ל הנתבעת, מר אלעד נידם (להלן – אלעד), של מנהל מכירות ארצי של המותג AUDI מר דוד יהונתן סלומון (להלן – יוני) ושל מי שהיתה בעת הרלוונטית עובדת באולם התצוגה של הנתבעת וכפופה לתובע, גב' ים מכלוף (להלן – ים). כל המצהירים נחקרו ביום 26.11.2025 ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

אין חולק כי התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך כ-15 שנים בתפקיד מנהל אולם תצוגה לשביעות רצונה המלא, הצליח מאוד בתפקידו ומכר רכבים רבים. הוא העיד כך:

"... אני קיבלתי סניף ב-2006, אחרי שניהלתי את וולבו 13 שנים. הסניף היה סגור, מוזנח, עם 10 מכוניות בשנה. הבעלים אמר לי תבוא, תמכור 20 מכוניות, זה מה שמצופה ממך. אני, בשנה הראשונה, כמעט מכרתי מאה מכוניות אאודי לבד. מהמוטיבציה, מהניסיון, מהיכולת ומהכיף שלי, למכור מכוניות. במשך 15 שנים גידלתי ופיתחתי שם דור של אנשים והגעתי לכמעט 500 אאודי בשנה. הפוליטיקה והתחרויות, מכיוון שהייתי מצטיין ואני לא מדבר באוויר, מכל המנכ"לים של צ'מפיון, והראיתי לך, הקנאה התעוררה אצל בחורה בשם אורנית. היא קינאה בנו. היא, כל רבעון נתנה לאלעד 700000 שקל בונוס. זה מופיע. הוא קיבל את הבונוס, הוא הרוויח 3-4 מיליון שקל בשנה בזכותי. אני, במשך 10 שנים, מקום ראשון בטבלת המכירות." (עמ' 15 ש' 29 – 39 לתמליל).

אלעד אישר בעדותו כי היה מאוד מרוצה מעבודתו של התובע. הוא העיד כי - "גם היום,

אני עדיין עומד על זה ואומר שהוא בין אנשי מכירות, אם לא הטוב ביותר בענף. כל אדם שהתקשר לבקש ממני המלצות, אמרתי, קח אותו בעיניים עצומות. מספר 1 בענף המכירות." (עמ' 42 ש' 4 – 6 לתמליל). כך גם אביו, מר נידם, שהעיד כי הוא קיבל את התובע לעבודה ורצה שישאר איתו עד הפנסיה (עמ' 59 ש' 7 – 8 לתמליל).

התובע טען שתי טענות עיקריות כדלקמן:

• השימוע שנערך לו על ידי הנתבעת – נערך שלא כדין ועל כן פיטוריו אינם כדין;

• בתום העסקתו, הנתבעת מנעה ממנו מלוא זכויותיו ועל כן הוא זכאי לסעדים הנתבעים.

  להלן נדון בכל אחת מטענות התובע, דבר דבור על אופניו.

   

  הזימון לשימוע:

   

ביום 24.1.2022 הזמינה הנתבעת את התובע לשימוע לפני פיטורים ליום 27.1.2022 (נספח 1 לכתב התביעה ונספח 3 לתצהיר התובע). הנתבעת פתחה את מכתב הזימון בטענה כי על התובע, כמנהל אולם התצוגה, חלה מלוא האחריות לאופן ביצוע העבודה באולם התצוגה בהתאם לנהלי צ'מפיון וכן בנאמנות ומסירות כלפיה והכל מכח סעיף 4 להסכם העסקה מיום 10.3.2021. לאחר מכן ייחסה הנתבעת לתובע מעורבות במכירת רכבי AUDI למתווכים/סוחרים בניגוד לנוהלי צ'מפיון ולטענתה המכירה בוצעה בידיעתו ובהנחייתו. ממכתב זה עולה כי כבר התקיימה שיחת בירור בנושא עם התובע והעובדת ים, שעבדה איתו באולם התצוגה. במהלך שיחה זו הכחיש התובע כל ידיעה או מעורבות במכירה כזו וטען כי ים לבדה ועל דעת עצמה ביצעה את המכירה האסורה. לטענת הנתבעת, התברר לה שאין זה כך וגם אם כן – האחריות מוטלת על התובע מתוקף תפקידו כמנהל אולם התצוגה.

עוד טענה הנתבעת במכתב הזימון לעיל, כי בהתנהלות המיוחסת לתובע – הוא פגע באמון שנתנה בו ופגע קשות בשמה בפני צ'מפיון, שכן בעקבות המכירה האסורה עצרה צ'מפיון תשלום בונוסים לנתבעת והמשך מעמדה של הנתבעת כסוכנת מורשית של צ'מפיון הוטל בספק.

לבסוף טענה הנתבעת כי התאכזבה קשות מפעולות התובע בניגוד חמור לנהלים, לאחר שנים רבות של עבודה משותפת ולפיכך, בשל המעילה הקשה באמון שלה ושל צ'מפיון בתובע – הנתבעת שוקלת את סיום העסקתו.

מכתב צ'מפיון:

למכתב הזימון לשימוע צורף מכתב התראה של מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מיום 15.11.2021 (נספח 1 לכתב ההגנה ונספח 2 לתצהיר אלעד) ובו ציינה כך: "לאור תלונות ומידע שהתקבלו בחברה ובמסגרת הליך בקרה פנימי התעורר חשד כי חלים אי סדרים חמורים לכאורה בפעילות המכירות בסוכנות העדפת אינטרסים עסקיים של צדדים שלישיים וקידומם באולם התצוגה, האמור כרוך בהפרות לכאורה של הנחיות העבודה התחייבויות הסוכנות, הסכם ההרשאה והפרת אמון החברה בסוכנות." כמו כן הודיעה מנהלת החטיבה לעיל כי עד לבירור החשד – לא ישולמו לנתבעת בונוס בגין הרבעון השלישי והרביעי בשנת 2021 ובהתאם לממצאי הבדיקה, שומרת לעצמה צ'מפיון את הזכות לבטל את הרשאת הנתבעת ללא מתן התראה נוספת.

כשישה ימים קודם למכתב הוציאה צ'מפיון ביום 9.11.2021 הוראת עבודה – תנאים מחייבים לפתיחת הזמנה, שינוי לקוח בהזמנת רכב ורישום בעלים שונה ברישיון רכב (להלן – הוראת עבודה)(נספח 2 לכתב ההגנה) ובה נקבעו התנאים לפתיחת הזמנת רכב במערכת וביניהם זיהוי הלקוח והחתמתו על טפסי הזמנה והסכם הזמנה ואיסור על פתיחת הזמנה ללקוח על ידי גורם שלישי ואיסור על עבודה עם מתווכים. התובע אישר בחתימתו את קבלת הוראת העבודה ביום 10.11.2021.

קודם להוראת העבודה, ביום 6.1.2021 שלחה מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מייל לאלעד ויוני ובו סיכמה את שנאמר בשיחתם קודם, כי אין לבצע עסקאות טרייד-אין עם אף גורם מלבד אוטו דיל וזאת בהתאם לנהלי העבודה שבמערכת (נספח 19 לתצהיר התובע). מכתב זה נותן מענה לשאלה שהופנתה לים בעדותה אם יש הוראה שאסור למכור לליסינג (עמ' 32 ש' 33 לתמליל). ים העידה כי "לצ'מפיון יש שירותי ליסינג. אז מן הסתם שיש איזשהו ניגוד שאני אמכור לחברת ליסינג אחרת." (עמ' 33 ש' 18 – 19 לתמליל).

ים הצהירה כי למיטב זיכרונה בחודש אפריל 2021 הוציאה צ'מפיון נהלים חדשים האוסרים במפורש על עבודה עם מתווכים וסוחרי רכב. לפני כן, האיסור לא היה מפורש והיה טופס שינוי שם בעלים ברכב, שאפשר לרשום את הרישוי ברכב על שם אדם שונה מזה שהזמין את הרכב ובלבד שלא היה ביניהם קשר משפחתי מדרגה ראשונה (ס' 7 – 8 לתצהירה).

הצהרתה זו של ים מתיישבת עם מייל שהוציא יוני ביום 8.4.2021 למנהלי אולמות התצוגה של רכבי AUDI, בעקבות מספר מכירות שבוצעו תוך חריגה מהנחיות העבודה, ובו רענן את נהלי המכירה וציין כי המכירה תעשה בנוכחות הלקוח לאחר שזוהה ומולו בלבד. אין לבצע תקשורת עם צדדים שלישיים כמו מתווכים, סוחרי רכב וחברות ליסינג שלא אושרו במערכות צ'מפיון (נספח 1 לתצהירו).

לאחר שהוצאו הנהלים החדשים כאמור, מר יוסף חיים גרמה, שהוא בעלים בחברת ליסינג, הנותנת ללקוחותיה מימון לרכישת רכב (להלן – גרמה), פנה לים וביקש לבצע הזמנות של רכבים ללקוחותיו (ס' 9 – 10 לתצהיר של ים). ים העידה כי החלה לעבוד עם גרמה בחודש יוני 2021 (עמ' 34 ש' 26 לתמליל). ים הצהירה כי על פי הנהלים החדשים אסור היה לה לעבוד עם גרמה. היא וגם התובע ידעו זאת אך התובע אישר לה למכור מכוניות לגרמה וזאת תוך ניצול של אותו טופס שינוי שם בעלים ברכב, המאפשר לקבל הזמנה מגרמה ולרשום הרישוי ברכב הנמכר על שם הלקוח שלו.

על כך תעיד תכתובת בדוא"ל בין ים לבין יוני בענין 9 עסקאות שביצעה ים לגרמה בחודש אוקטובר 2021 (נספח 13 לתצהיר התובע). מעיון בתכתובת זו עולה כך:

ביום 13.10.2021 בשעה 10.14 שלחה נופר גולן לספיר סימון מייל עם עותק ליוני בנושא: הנחת רכב הנגב ובו ציינה כי רכב לאחר גמר חשבון וממתין להנחה. מספר דקות לאחר מכן שלח יוני מייל לים ושאל אותה: "מה הקרבה בין לקוח הרישוי לבין הלקוח בחוזה?" בטרם השיבה ים לשאלתו – היא שלחה לתובע בווטסאפ צילום של המייל של יוני ודיווחה לו שמדובר בגרמה. התובע הנחה אותה לשלוח מייל לספיר וליוני. לשאלתה מה לרשום – הוא לא השיב במסרון אבל במייל תשובה כתבה ים ליוני כי "הלקוח ברישוי (ש.ג) (מטעמי פרטיות צוין שמו כך. א.ה) הגיע דרך בעל ההזמנה (יוסף חיים גרמה). אין ביניהם קשר משפחתי או משהו כזה. כמובן יש חתימה לפי הנוהל של צ'מפיון על טופס שינוי רישום בעלים ברכב." ודיווחה על כך במסרון בווטסאפ לתובע (נספח 12ב לתצהיר התובע). בתשובה לכך אישר יוני את ההנחה, ציין שאסורה עבודה עם מתווכים וסוחרי רכב בכל אופן שהוא והוסיף: "אם יש משהו שאני צריך להכיר בבקשה עדכני אותי בכדי שנפתור אותו יחד." 10 ימים לאחר מכן, ביום 24.10.2021 אישר יוני לים הנחה לרכישת רכב על ידי גרמה לאחר שבדק ומצא כי הלקוח ברישוי והלקוח בחשבונית שונים, ציין כי אסורה עבודה מול חברות ליסינג, מתווכים וסוחרי רכב מכל סוג וציין כי ללקוח גרמה יש 9 עסקאות תחת שמו.

לכל התכתובת הזו (נספח 13 לתצהיר התובע) אלעד היה מכותב ועל כן חזקה עליו שידע שאם אין קשר משפחתי בין מזמין הרכב, שהוא גרמה (השם של גרמה היה גלוי בתכתובת זו), לבין הלקוח שנרשם ברישוי הרכב הנמכר, שהוא לקוח של גרמה – יוני יאשר הנחה על מחיר הרכב. לאור עובדה זו, עדותו של אלעד כי לראשונה הסתבר לו כי התובע מכר רכבים בניגוד לנהלי צ'מפיון ממכתבה של מנהלת חטיבת AUDI מיום 15.11.2021 (עמ' 43 ש' 18 – 23 לתמליל) נסתרה באמצעות תכתובת זו ולכן נדחית.

מכל התכתובת הזו עולה כי גם יוני היה מודע לשימוש שעושה ים בטופס שינוי רישום בעלים ברכב וכי במכירות שבגינן הוא התבקש לאשר הנחה – אין התאמה בין שם המזמין לבין שם הבעלים שירשם ברכב, מה שעל פניו לא מתיישב עם הנהלים החדשים של צ'מפיון, ובכל זאת בחר יוני לאשר הנחות למכירות אלה ולהסתפק רק באזכור הנהלים החדשים. רק כאשר גילה כי לגרמה 9 הזמנות תחת שמו – הבין כי מדובר במתווך וכי הנתבעת מוכרת רכבים בניגוד לנהלי צ'מפיון (ס' 6 לתצהירו).

עד לגילוי של יוני ביום 24.10.2021 כי לגרמה 9 הזמנות על שמו - הספיקה ים למכור לו עשרות רכבים (ראו עדותה בעמ' 35 ש' 6 – 8 לתמליל). חלק מהזמנות אלה מפורטות בנספח 12א בעמ' 116 לתצהיר התובע, הכולל 11 מכירות על שם גרמה, שבוצעו על ידי ים. אחת מהן בוטלה כבר ביום 5.10.2021 וביום 12.12.2021 בוטלו עוד 6 מכירות לאחר שיוני גילה שהן על שם גרמה. השאר לא בוטלו כי הרכבים כבר נמסרו ללקוחות שנרשמו ברישוי. (עמ' 5 ש' 33 – 34 ובעמ' 6 ש' 1 – 2 לתמליל). התובע לא אישר זאת בעדותו והעיד כך:

"... כשים פתחה את ההזמנות של גרמה, באותו ערב, אחרי כמה שניות, לא דקות, זה עולה ישר בכל המערכת של כל הארץ. גם לספיר, המנהלת המתאמת של יוני, וגם יוני התקשר אלי בעצמו. אמר לי, למה נפתחו כל כך הרבה הזמנות על אותו שם? אמרתי לו, שנייה, אני אבדוק עם ים. שאלתי את ים, היא אמרה לי, כן, זה לקוח שרוצה להזמין כמה מכוניות. יש עם זה פסול? אני שואל את יוני, יש עם זה פסול? הוא אומר לי, לא. תמשיכו, הכל רגיל. בסדר גמור. ומחודש מאי, יוני, יולי, אוגוסט, יוני מקבל מים, אחרי שהלקוח משלם כסף, יש גם נוהל של צ'מפיון. לא נוהל של טומי. יש טופס שנקרא קורלציה, שכל לקוח במדינת ישראל, יש לו זכות להזמין אוטו איפה שהוא רוצה. הוא מזמין אצל ים אוטו, והוא פשוט אומר לה, הרכב, אני משלם אותו. החשבונית על שמי. ויש טופס נהנה של צ'מפיון, שהם הוציאו את הטופס, וככה ים ממשיכה. יוני, (עמ' 6 ש' 7 – 18 לתמליל).

עדותו זו של התובע לא מתיישבת עם הראיות בתיק. התובע לא הראה כי לאחר שיוני גילה ביום 24.10.2021 שעל שם גרמה רשומות 9 הזמנות – הוא אישר לתובע ולים להמשיך במכירות לגרמה. המכירות לגרמה בוצעו בחודשים יוני עד אוקטובר 2021 והם קדמו לגילוי של יוני ולא באו לאחר הגילוי של יוני. לאחר הגילוי של יוני – 7 מכירות לגרמה בוטלו ביום 12.12.2021, כפי שעולה מנספח 12א לתצהיר התובע.

לאחר מכן העיד התובע כי 7 ההזמנות שבוטלו הן הזמנות שבוצעו על ידי ים לאחר שיוני גילה את 9 ההזמנות הרשומות על שם גרמה (ראו תשובתו לשאלת בית הדין בעמ' 7 ש' 10 לתמליל). גם עדותו זו לא מתיישבת עם המפורט בטבלה נספח 12א לתצהירו. שם צוין כי ההזמנות שבוטלו נפתחו מיום 2.8.2021 עד 14.10.2021.

בעדותו זו חזר התובע על גרסתו בתצהירו (ס' 41 לתצהירו) אך טענתו, כי יוני אישר לו להמשיך למכור לגרמה גם לאחר שגילה כי 9 הזמנות רשומות על שמו, סותרת את עצם ההערה שציין יוני במייל שלו לים מיום 24.10.2021; סותרת את נהלי צ'מפיון; סותרת את תוכן השיחה שלו עם ים מיום 1.11.2021 אשר הוקלטה על ידי ים ואשר תפורט להלן; סותרת את עצם הוצאת מכתבה של מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון לנתבעת מיום 15.11.2021 וסותרת את העובדה כי אותן מכירות אשר טרם הגיעו לשלב של מסירת הרכבים – בוטלו.

עם זאת, בעדותו זו הודה התובע כי בחודשים יוני עד סוף אוקטובר 2021 בוצעו מכירות לגרמה, כאשר אחת לשבוע- שבועיים ים דיווחה ליוני כי קיבלה כל כספי תמורת הרכב שנמכר במכירה אחת ויוני בדק את כל המסמכים וכאשר הוא ראה שההזמנה על שם גרמה אבל הרישוי על שם לקוח אחר – הוא אישר את המכירה כי זה תואם את נוהל צ'מפיון (עמ' 6 ש' 31 – 33 לתמליל), למרות שבפועל זה בשום דרך לא תאם את נוהל צ'מפיון אותה שעה, שאסר על עבודה עם מתווכים, סוחרי רכב וחברות ליסינג והנחה לזהות את הלקוח ולעבוד מולו, ללא תיווך של צדדים שלישיים.

השיחה המוקלטת:

ביום 1.11.2021 הקליטה ים שיחה שקיימה עם התובע. זאת עוד בטרם התקבל מכתבה של מנהלת חטיבת AUDI בנתבעת ואחרי ההערה של יוני במייל שלו מיום 24.10.2021 על קיומן של 9 הזמנות על שם גרמה. ים הצהירה כי העבודה בניגוד לנהלי צ'מפיון, הביקורים של גרמה באולם התצוגה, המיילים עם יוני והתחושה שהתובע לא יגבה אותה אם יתגלו המכירות בניגוד לנהלי צ'מפיון – הביאה אותה להקליט את השיחה הזו (ס' 12 – 13 לתצהירה).

מתמליל השיחה (נספח 3 לתצהיר ים) עולה כי היא נפתחה בהודעת ים לתובע שגרמה התקשר אליה ומבקש לפתוח עוד הזמנות לרכבים. התובע הזהיר אותה לא לפתוח על השם של גרמה אלא על שמו של שותפו או של מישהו אחר, להעביר מכירה אחת בכל פעם כדי להוריד את תשומת הלב במערכת כי גם ככה יש במערכת 7 – 8 מכירות על שם גרמה וזה יותר מידי (עמ' 1 ש' 2 – 9 לנספח 3).

לאחר מכן אמרה ים לתובע: "מה שמלחיץ אותי יותר זה יוסף. מה לעשות? לעצור?" התובע השיב: "אנחנו לא עושים משהו לא חוקי, אנחנו עושים הכל טוב..." אבל צריך להעביר מכירה אחת בכל פעם, כי אם ים תפתח 10 – 20 הזמנות על שם גרמה בפעם אחת – הם יעצרו אותם. "... ספיר כל יום מוציאה דוח ליוני ורועי. הם עוקבים אחרי השמות של ההזמנה. הם יעצרו אותנו בכוח. פשוט יבטלו לנו את הכל. וגם את כל מה שכבר הרווחת. יש לך שמונה עשר."

ים:אולי אני אבטל מעכשיו? אני לא יודעת מה לעשות.

טומי:לא, אל תבטלי. תשאירי.

ים:אני נשבעת לך, נראה לי נהייתי חולה בגלל זה. אני לא צוחקת.

טומי:לא, אז אני מסביר לך. תהיי חכמה. יש לך כמה? שבע, שמונה הזמנות?

ים:קצת יותר.

טומי:אל תגעי בהם. תשע, עשר?

ים:משהו כזה.

טומי:תשאירי את העשר. קודם כל, הנה עשר. אף אחד לא, הוא לא אמר לי תבטל, לא לבטל. הוא גם בשקט כזה מנסה להעביר. אל תפתחי ליוני מצב שהוא צריך להיות בחזית מול ההנהלה, להגיד להם הנה עוד שמונה עשר הזמנות, חוץ מעשר. מה קרה? ים פתחה פה איזה ביזנס עם מישהו? אנחנו רוצים לדעת מי זה המישהו הזה ולעשות. הוא כזה טוב? הוא כזה חזק? קונה 20 מכוניות בחודש? אז הוא עכשיו עובר לצ'מפיון. ים מחוקה. יעשו לך איקס. כל ההזמנות יעברו דרכם. יגיד לא קונה דרכם? אל תקנה בכלל. סתם אני משתף אותך.

ים:כן, אני יודעת. מה יהיה אם יגלו שהוא ליסינג?

טומי:אז אמרתי לך, תורידי. איך?

ים:מה יהיה אם יגלו שהוא ליסינג?

טומי:ליסינג זה לא מעניין. אני לא עושה ליסינג. את רואה פה הזמנה על ליסינג, יוני? שם פרטי גרמה, תעודת זהות? יש חוק במדינת ישראל, אסור לעשות הפלייה, מותר למכור אוטו לכל בן אדם? יש נוהל של צ'מפיון, מותר למכור בראשון על שם הקוד, זה נוהל שלכם, אתם מכתיבים את הטפסים, מה לא בסדר פה?

ים:על פניו זה באמת נראה בסדר, אבל אולי הם יכנסו לעומק.

טומי:זה בסדר. הם רק מקנאים שזה כמויות גדולות, שתפסנו איזה דג שמן. זה הכל. כי אם הדג כזה שמן וטוב, תביני, הם ירצו את הדג הזה אליו. ואם הדג קטן, אז זה לא מעניין אותם. זה נורא פשוט.

ים:אני מפחדת שיהיה פיצוץ בינואר. אני מפחדת שיגידו לי ביי ביי לכי.

טומי:מי יגיד לך?

ים:לא יודעת, יוני, ההנהלה. לא יודעת.

טומי:זה לא יגיע לשם, אבל הוא רומז שהעניינים, שהוא לא רוצה שזה יהיה יותר מידי בולט. אז את רוצה לעשות לגרמה הזמנות? סבבה. יש לך שותף? אחד על ניו קאר ליס אחד על השותף, אחד על אח שלך, ואתה יודע מה? בוא, תשתחרר גם אתה, תגידי לו. בוא נעבוד ביחד. יש לך אנשים?

ים:תביא לי את ה-

טומי:תביא לי את השם שלו ותעודת הזהות שלו, תוריד לחץ. כי בסוף גם אתה תאכל אותה. זה יתפוצץ עליך. כי אף סניף לא ימכור לגרמה, שתדעי. כי אם הוא מאבד אותך, במרכז לא ימכרו לו גם. חיפה מפחדים לא ימכרו לו. הסניפים רועדים. פה עוד אנחנו חצי קלאץ', שאנחנו סוכנות. סניף? יוני רק ירים טלפון בשנייה הוא מוחק להם את כל הזה. כי הוא בעל הסניף, יוני, כי זה צ'מפיון. גרמה לא יוכל לקנות אאודי באף סניף יותר בארץ, שידע, סימנו אותו."

ים:רק לשמוע את השם הזה

טומי:אני אומר לך ... אני לא מציע לך לפתוח הזמנות על שם גרמה. ובטח בטח לא Q4 שהמלאים שם ספורים. הצעה ממני אליך, אל תמתחי את החבל יותר מדי." (עמ' 4 לנספח 3 לתצהיר ים).

מתמליל ההקלטה עולה כי התובע מאמין שיוני מאפשר להם למכור לגרמה רכבים ובלבד שבכל פעם תעשה מכירה אחת, כאשר שם הבעלים ברכב הנרכש שונה משם המזמין ובהתאם לכך הוא מציע לים לנהוג באיפוק. אם היא תפתח מספר הזמנות על שם גרמה – היא תגרום לכך שיוני יצטרך לעמוד מול צ'מפיון ואז הכל יתפוצץ ויתגלה. כך נעשה בחודשים יוני עד אוקטובר 2021, כאשר ים דיווחה ליוני על קבלת מלוא התמורה עבור המכירה והוא בדק ואישר הנחה.

עם זאת, אמונתו זו של התובע לא מעידה כי הוא עצמו מאמין שהמכירה לגרמה, בין אם תהיה מכירה אחת בכל פעם ובין אם תבוצענה מספר מכירות בעת ובעונה אחת, עולה בקנה אחד עם נהלי צ'מפיון. ברור לו שאסור להם למכור רכבים למתווכים, לסוחרי רכבים ואף לא לחברות ליסינג. ברור לו היטב, כמו שברור לים, שאסור להם למכור לגרמה. אבל הוא מבין שגרמה הוא "דג שמן" שמזמין 20 רכבים בחודש והוא לא רוצה לאבד אותו. הוא מסביר לים שדג שמן כזה בצ'מפיון ירצו אותו לעצמם וזה ישפיע על מעמדו כמי שמוכר הכי הרבה רכבי AUDI וכמובן על שכרו והעמלות שהוא מקבל עבור כל מכירה כזו.

יתרה מזו, מתמליל השיחה המוקלטת עולה שהתובע לא הבין ולא קלט או סרב להבין ולקלוט כי החשש של ים אינו חשש סתם. משיוני גילה שרשומות על שם גרמה 9 הזמנות – מבחינתו הרכבת יצאה מהתחנה וזה רק ענין של זמן עד שהדברים יתגלו לצ'מפיון. מתמליל השיחה המוקלטת עולה שהתובע לא העריך נכון את המשמעות של הגילוי בצ'מפיון ואת ההשלכות של הגילוי על הנתבעת. התובע סבר שזו "תחרות" בינו לבין מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון על מי מוכר יותר רכבי AUDI ולא הבין או סירב להבין כי מתיחת החבל מצדו עלולה לפגוע בנתבעת.

ואכן, שבועיים לאחר מכן – הוציאה מנהלת חטיבת AUDI את מכתבה מיום 15.11.2021 לנתבעת. השפעת המכתב הזה על אלעד ומר נידם היתה גדולה ומטלטלת. במילותיו של אלעד המכתב היה בבחינת רעידת אדמה (עמ' 45 ש' 13 – 14 לתמליל).

אלעד העיד כי צ'מפיון "...זה האבא והאמא שלי, ... הם מבחינתי, כמו שאומרים המנהלים הישירים שלי, המשאב הכספי שלי. תזרים המזומנים שלי, זה צ'מפיון מוטורס." (עמ' 45 ש' 9 - 16 לתמליל). עוד העיד כך: "אני קיבלתי מכתב התראה חמור מאוד מצ'מפיון, שמבחינתי ראה, פעם ראשונה ב-20 ומשהו שנה שאני סוכן, שרעדתי שקיבלתי מכתב כזה חמור מצ'מפיון מוטורס. שאמרתי, וואי, הזיכיון שעשיתי ב-10 אצבעות שלי, להביא את הזיכיון הזה... אמרתי, מה, הבן אדם רוצה להרוס לי את מה שבניתי?" (עמ' 43 ש' 12 – 17 לתמליל).

במצב דברים זה – זומנה ים לבירור על ידי אלעד ובאותה פגישה, שבה לא נכח התובע, סיפרה לו הכול (ס' 15 לתצהירה). אלעד אישר זאת בתצהירו (ס' 14 לתצהירו). למחרת, בשיחת בירור שהתקיימה עם התובע – הפיל האחרון את כל האחריות על ים והצהיר שהוא זה אשר מלכתחילה התריע בפני הנתבעת כי ים מבצעת מכירות בניגוד לנהלי הנתבעת וצ'מפיון וביקש לפטר אותה (ס' 8 ו-40 לתצהירו). אלעד אישר זאת בתצהירו (ס' 15 לתצהירו). מאוחר יותר ובאותו תצהיר שינה התובע גרסתו והצהיר כי למעשה ים לא פעלה בניגוד לנהלי צ'מפיון וכי למכירות שלה לגרמה ניתן אישור מלמעלה (ס' 40 לתצהירו). כך גרס גם בעדותו (עמ' 10 ש' 10 לתמליל) והסביר כי התכוון למקרה שקרה שנה לפני כן, שלא קשור למכירה למתווכים, בו חרגה מהנהלים ולכן ביקש לפטר אותה (עמ' 17 ש' 34 – 35 ועמ' 18 ש' 3 – 8 לתמליל), אך לא הוכיח אותו.

באותה שיחה שאל אלעד את התובע אם יש משהו שהוא צריך לדעת או להכיר והתובע השיב לו שהכל רגיל. התובע העיד כך:

"עו"ד לוי: אז אני אומרת, בהתחלה אלעד בא ושאל אותך, טומי, יש משהו שאני צריך להכיר? יש משהו לא בסדר? ואמרת, לא, הכל רגיל.

העד, מר בר: הוא מתכוון אם יש משהו חדש להכיר, ואין משהו חדש. כי גרמה, תני לי לענות, שאלת אותי. כן. אין משהו חדש. לא היה משהו חדש ולא השתנה כלום. כי גרמה נמצא על השולחן בהזמנות, בכל צ'מפיון, במשך מספר חודשים. כל התיקים אושרו ע"י יוני, מנהל מכירות ארצי, ואלעד, לא היה לי מה לחדש לו. כי אם היה לי מה לחדש לו, הייתי אומר לו." (עמ' 1 ש' 25 – 31 לתמליל).

בעדותו זו שיקף התובע לאלעד את המציאות שהיתה בנתבעת באותה עת והיתה ידועה לאלעד (מהתכתובת נספח 13 לתצהיר התובע). חרף נהלי צ'מפיון, בפועל ביצעה ים מכירות לגרמה בידיעת התובע ובידיעת אלעד. בכל פעם בוצעה מכירה אחת במערכת, שבה הקפידה ים לציין ברישוי שם שונה מזה שבהזמנה ואז המכירה גם קיבלה הנחה על ידי יוני. מכל עסקה כזו כולם הרוויחו: גם ים, גם התובע וגם הנתבעת.

אלא שים הרגישה שהיא מבצעת מעשה אסור. היא העידה שמכרה לסוחר רכב ולכן פעלה בניגוד לנהלי צ'מפיון (עמ' 32 ש' 32 לתמליל) והתנצלה בפני אלעד באותה שיחה. התובע לא הרגיש שהוא עשה משהו לא נכון ולא התנצל.

כבר עתה נבהיר כי העובדה שהתובע בתשובתו לאלעד שיקף מציאות מסוימת לא אומרת שהמציאות היתה תקינה ושהוא נהג כשורה. התובע בעצמו ובאמצעות ים ביצע מכירות לגרמה בניגוד גמור לנהלי צ'מפיון ובידיעה ברורה שהוא פועל בניגוד לנהלי צ'מפיון. זו עובדה נתמכת היטב ובאופן ברור בתמליל השיחה בינו לבין ים שהוקלטה ולא נסתרה. ממה נפשך, אם, כטענת התובע, מכירה לגרמה ידועה לכל ומאושרת על ידי יוני – למה הוא (התובע) היה צריך להנחות את ים להעביר מכירה אחת בכל פעם, תוך הקפדה על שמות שונים בהזמנה וברישוי הרכב? התובע הצהיר חד משמעית כי צ'מפיון אסרה באופן מפורש על עבודה עם מתווכים ואף ציין שאין על כך מחלוקת (ס' 38 לתצהירו). התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי חרף איסור זה – התירה צ'מפיון למכור רכבים למתווכים, סוחרי רכב וחברות ליסינג ובלבד שתעשה בכל פעם מכירה אחת וששם הרישוי יהיה שונה מהשם בהזמנה.

יתרה מזו, התובע שם יהבו על אישור ההנחה שנתן יוני לבקשת ים למכירות שביצעה לגרמה ומכך ביקש ללמוד כי היו למכירות אלה אישור מלמעלה. אנחנו לא מקבלות טענתו זו מכמה סיבות: הסיבה הראשונה היא שהתובע ידע שאסור לו למכור רכבים לגרמה; הסיבה השניה, חרף ידיעתו זו ומתוך כוונה שלא להפסיד את גרמה, אותו כינה דג שמן, הנחה את ים לבצע בכל פעם מכירה אחת וזאת בהתבסס על הניסיון בחודשים יוני עד אוקטובר 2021, בהם אישר יוני הנחה לרכבים שמכרה ים לגרמה לאחר שוידא שאין זהות בין שם המזמין, שהוא גרמה, לבין שם הלקוח שנרשם כבעלים ברכב. הסיבה השלישית, התובע ידע היטב כי האישור של יוני לא בטוח ותלוי בכך שלא יראו במערכת מספר הזמנות לגרמה ולכן הזהיר את ים לא לבצע מספר הזמנות לגרמה בעת ובעונה אחת כדי לא להעמיד את יוני בחזית מול צ'מפיון והסיבה הרביעית והאחרונה, בלי לקבוע מסמרות אם יוני אישר בפועל את המכירה או רק אישר הנחה למכירה – עדין האחריות המלאה לבצע מכירות בהתאם לנהלי צ'מפיון מוטלת על התובע כמנהל אולם התצוגה מכוח ס' 4 להסכם העסקתו (נספח 9 לתצהיר אלעד), גם אם ים הצליחה לקבל מיוני אישור הנחה למכירות שביצעה לגרמה.

אלעד העיד שאילו באותה שיחה, בדומה לים, התובע "...היה מודה ומבקש סליחה כנה, הייתי רושם מכתב ליבואן, צ'מפיון מוטורס, שאומר, הנה, בוא נביא את טומי, כמו שאומרים, להתוודות, לבקש סליחה, לחדד את הנהלים, בסופו של דבר אנחנו בני אדם." (עמ' 43 ש' 37 – 39 לתמליל). עוד העיד אלעד שאילו התובע היה מבקש סליחה – הוא היה מוחל לו ואפילו משאיר אותו בעבודה בנתבעת עד הפנסיה. אך משהתובע לא ביקש סליחה ולא לקח אחריות למכירות לגרמה – נשבר אמון הנתבעת בו והוא הוזמן לשימוע (עמ' 44 ש' 5 – 16 לתמליל).

אלעד העיד כי באותה שיחה עם התובע, הוא הציג לו את מכתבה של מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מיום 15.11.2021 והתובע לא הודה והמשיך לעבוד כרגיל (עמ' 48 ש' 12, 19 לתמליל).

משהתובע הכחיש מעורבותו ואחריותו למכירה לגרמה ולא התרגש ממכתב מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון – הוזמנה ים להצטרף לשיחה והתובע הטיח בה האחריות למכירה לגרמה וכינה אותה שקרנית. משכך, ים השמיעה מאוחר יותר לאלעד את שיחתה עם התובע מיום 1.11.2021 שהוקלטה על ידה (ראו גרסת אלעד בס' 16 – 17 ותמליל השיחה, נספח 3 לתצהירו).

אלעד העיד כי לפני קיום השימוע לתובע היו בידיו שתי הוכחות להתנהלות התובע. האחת, המכירות שביצעה ים לגרמה והשניה, הקלטת השיחה של ים עם התובע מיום 1.11.2021 (נספח 3 לתצהירו). כמו כן המידע שנמסר לו בפגישה שקיים עם מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון לאחר שקיבל את מכתבה מיום 15.11.2021 (עמ' 50 ש' 8 – 10, 16 לתמליל).

גיוס מחליף לתובע:

ביום הזימון לשימוע, 24.1.2022 ועוד בטרם התקיים השימוע, קיבל התובע מסרון בווטסאפ ממנהלת בחברת איתוראן בזו הלשון: "יש לי סוכן שעזב מקום עבודה ומספרים לי שהוא בא לנהל את אאודי רחובות ... אני דואגת לך." (צילום הודעת הווטסאפ, נספח 3א לתצהירו התובע). לטענת התובע, הנתבעת החליטה על פיטוריו וגייסה לו מחליף עוד בטרם קיימה לו שימוע (ס' 11 לתצהירו).

בעדותו נשאל התובע מדוע לא הזמין את כותבת המסרון לעדות ולהגשת המסרון שלה כראיה בתיק (עמ' 11 ש' 6 – 8 לתמליל) אך לא ניתנה לו הזדמנות להשיב. אלא שהתובע היה מוכן להציג את ההודעה האותנטית במכשיר הנייד שלו ובאת כוח הנתבעת סירבה (עמ' 11 ש' 4 לתמליל).

אלעד העיד כי קיבל עובד מחליף לתובע עם סיום העסקת התובע (עמ' 47 ש' 19 לתמליל) והוסיף כי "אולם התצוגה לא יכול להישאר ללא מנהל." (עמ' 47 ש' 31 לתמליל). לאחר מכן נחקר אלעד והעיד כך:

"עו"ד ח. שטיין: זאת אומרת, מה שאתה אומר, תאשר לי, האם זה נכון שאם במכתב סיום ההעסקה של, תאריך, זאת אומרת, ב-30 בינואר פוטר התובע, ב31, היה מישהו אחר?

עו"ד לוי: לא. לא. לא. אל תטעה אותו.

העד, מר א. נידם: לא יודע להגיד לך מדויק. ראיינו מועמדים ובסופו של דבר, כשטומי סיים לעבוד, קיבלתי,

עו"ד ח. שטיין: כמה מועמדים ראיינת?

העד, מר א. נידם: 3.

עו"ד ח. שטיין: אתה יכול להגיד לי שמות?

העד, מר א. נידם: אני לא זוכר.

עו"ד ח. שטיין: אתה לא זוכר את מי ראיינת למנהל אולם?

העד, מר א. נידם: 4 שנים עברו, מה אני אגיד, אני מעסיק מעל 80 עובדים.

עו"ד ח. שטיין: מתי התחלת את הראיונות?

העד, מר א. נידם: עם ההשהיה של טומי, התחלתי ראיונות.

עו"ד ח. שטיין: עם ההשהיה,

העד, מר א. נידם: לא השהייה, עם ההתפוצצות של הפרשה.

עו"ד ח. שטיין: מתי התפוצצה הפרשה?

העד, מר א. נידם: לא ראיונות, התחלתי לחפש.

עו"ד ח. שטיין: או קיי. מתי התפוצצה הפרשה?

העד, מר א. נידם: בזה שטומי הגיע ולא מודה והולך ראש בקיר,

עו"ד ח. שטיין: מתי זה היה?

העד, מר א. נידם: לא יודע להגיד לך תאריכים מדויקים.

עו"ד ח. שטיין: אתה לא יודע, אתה פוצצת את הפרשה. אתה לא יודע להגיד מתי פוצצה?

העד, מר א. נידם: קיבלתי מכתב שגרם לי לרעידת אדמה. אמרתי לטומי להבין מה הפשר המכתב הזה, והבן אדם, כלום. עומד (לא ברור), יום למחרת קראנו,

עו"ד ח. שטיין: יום למחרת המכתב, הוא הגיע לעבודה?

העד, מר א. נידם: הוא הגיע לעבודה. הוא, מבחינתו, גם אחרי הפרשה הוא ממשיך לעבוד. זה לא,

(מדברים ביחד)

עו"ד ח. שטיין: יומיים אחרי המכתב, הוא הגיע לעבודה?

עו"ד לוי: סליחה, מה אתה שואל? אני לא מבינה, מה הוא, יומן?

כב' הש' הרמל: הוא רוצה לקבל את המועד.

עו"ד לוי: יש מזכירה בחברה ויש לה יומן.

עו"ד ח. שטיין: עד השימוע, הוא הגיע לעבודה?

העד, מר א. נידם: אני אגיד לך שבחיים לא ידעתי מתי הוא בא לעבודה או לא בא.

עו"ד ח. שטיין: אתה יכול לענות לשאלה שלי?

העד, מר א. נידם: אני אומר לך, היה. אבל הוא היה במשרת אמון והוא היה בים ומנהל את האולם. הוא היה בחדר כושר והיה מנהל את האולם.

עו"ד ח. שטיין: הבנתי. זה פעם ראשונה שאנחנו שומעים את הטענה הזאת.

עו"ד לוי: זה לא טענה, זה תשובה.

עו"ד ח. שטיין: נתקדם. בקיצור, אתה מתחמק מהתשובה. אין לך תשובה.

העד, מר א. נידם: אין לי תשובה.

כב' הש' הרמל: הוא לא זוכר."

(עמ' 47 ש' 32 – עמ' 48 ש' 35 לתמליל. הדגשות לא במקור. א.ה). 

מעדותו זו של אלעד עולה כי החל לראיין עובדים מחליפים לתובע עוד קודם למועד השימוע. עדותו זו מחזקת את מסרון הווטסאפ שקיבל התובע ביום 24.1.2022 מהמנהלת באיתוראן (נספח 3א לתצהירו) ואנו מקבלות אותו כראיה בתיק.

השימוע:

ביום 27.1.2022 התקיים שימוע לתובע. מפרוטוקול השימוע (נספח 3ב לתצהיר התובע) עולה כי הוא קוים בנוכחות מר נידם, אלעד, באת כוח הנתבעת והתובע. מטרת השימוע הוגדרה לשמוע את גרסת התובע למיוחס לו במכתב הזימון. התובע טען במהלך השימוע כי השימוע הוא רק למראית עין כי הנתבעת כבר החליטה לפטר אותו. לטענתו במהלך החודש שקדם לשימוע הנתבעת קיימה שיחות והתייעצה עם גורמים שונים ובלעדיו, גייסה עובד חדש שיחליף אותו וכל שוק הרכב כבר ידע על פיטוריו עוד לפני שהוא בעצמו ידע ולפני שהוזמן לשימוע. עוד טען כי כאשר מר שמעון נידם מסר לו את הזימון לשימוע הוא אמר לו: "אין מה לעשות טומי, החליטו כבר."

כבר הראנו לעיל כי הנתבעת החלה באיתור מחליף לתובע ואלעד ראיין שלושה מועמדים עוד קודם לקיום שימוע לתובע. אנו מקבלות את טענת התובע באשר לדברים שאמר לו מר נידם בעת שמסר לו את הזימון לשימוע, כי הם נתמכים ומקבלים חיזוק מדבריו של מר נידם לתובע כבר בתחילת השימוע: "אני חייב לומר לך כמבוגר שזה מאוד כואב וקשה להתגרש אחרי 15 שנות עושר. זה לא נעים בכלל." (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע, נספח 5 לתצהיר אלעד). בכך הבהיר מר נידם לתובע מה תהא תוצאת השימוע ולא משנה מה ישיב למה שמיוחס לו במכתב הזימון לשימוע.

באת כוח הנתבעת הבהירה לתובע כי "כל המטרה שתענה להאשמות החמורות שצירפנו לך את המכתב מצ'מפיון. אמרת את מה שאמרת לגבי "לא חוקי, לא מוסרי," עכשיו אנחנו רוצים לשמוע אותך. אח"כ נעשה חושבים ונתחשב במה שאמרת."

התובע השיב: "לא הייתם צריכים להתנהל כפי שהתנהלתם אחרי קבלת המכתב מצ'מפיון. יכולתם לשתף אותי." והוסיף:

"מציין שאלעד קרא לו לשיחה ושאל אם יש דברים מיוחדים וטומי ענה שאין משהו חריג/מיוחד. זה שים עשתה הזמנות לגרמה הזה שכל צ'מפיון ידעו ויוני ידע וספיר ידע ואני ירדתי כמה פעמים להגיד לך שיש את גרמה. וגם כשים עשתה לו את ההזמנות האלה, הכל תחת הנוהל של צ'מפיון. מותר לעשות הזמנה ע"ש מישהו אחר. כשים התחילה לעשות הרבה הזמנות, זה עלה במערכת כי היא התחילה לתפוס מלאים. אני לא מחדש לך. ים תגיד גם עכשיו שזה חוקי. זה אפשרי וזה לפי הנהלים של צ'מפיון. מותר לה למכור למישהו אוטו ולעשות את הרישיון ע"ש מישהו אחר. כשהיתה פונה ליוני לאשר הנחות, הוא היה שואל למה יש הזמנה ע"ש גרמה ורישום ע"ש מישהו אחר? היא הייתה עונה שזה מותר, שיש טופס קורלציה. יוני ראה, שקל בתור מנהל ארצי אם זה היה כזה פסול הוא היה יכול לפסול לה את התיק או לפנות אלי, אבל הוא אישר את ההנחה ואת התיק. ואז היא התקדמה ועשתה הזמנות נוספות ע"ש גרמה. ואז היא התחילה לתפוס 10-12 מכוניות ואז התחילו להתלונן שיש לה הרבה הזמנות ע"ש גרמה. וככה זה קרה. ואז היא תפסה מישהו מירושלים ועשתה איזה 6-8 הזמנות על אותו שם. אלו שני האנשים שאני מכיר ושכולם מכירים. גרמה עשה הזמנות בכל צ'מפיון וזה היה בסדר עד שצ'מפיון שינו את הנהלים."

במענה לדברים אלה השיב מר נידם כך: "אני חייב לומר לך כמבוגר שזה מאוד כואב וקשה להתגרש אחרי 15 שנות עושר. זה לא נעים בכלל." אלעד אמר שהוא מאוכזב וכועס על כך שכאשר שאל את התובע "... אם יש משהו שאני צריך לדעת, וענית שלא. אחרי זה ישבנו אני ואבא שלי איתך ועם ים ושאלנו שוב ועדין אמרת לא ולא רק שאמרת לא, אלא שזרקת את כל האחריות על ים." התובע אישר כי הטיל את האחריות על ים כי היא, לטענתו, טיפלה במכירות אלה. על כך השיב אלעד כך: "ובסופו של דבר, זה פגיעה הקשה שיש. זה לא השאלה אם זה חוקי או לא או אם זה עונה על טופס כזה או אחר. אני לא מנהל אולם, אני לא מכיר את זה, העניין הוא שפגעת באמון. שאני שואל שאלה ואתה משקר לי במצח נחושה. כי אני יודע שמי שעומד מאחורי הדבר הזה זה אך ורק בנאדם אחד וזה אתה." (ראו עמ' 2 לפרוטוקול השימוע. הדגשות לא במקור. א.ה).

על דברים אלה השיב התובע: תוכיח! אלעד השיב שיש לו הוכחות (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע) אך עד סוף השימוע לא הציג אותן בפני התובע.

ההלכה המחייבת היא כי מעסיק, לרבות מעסיק פרטי, חייב ליתן לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעסיקו את ה"אידך גיסא" ולנסות לשכנע אותו שלא לממש את כוונת הפיטורים (ראו ע"ע(ארצי) 516-09 מלכה אברהם – עגם מפעלי מתכת בע"מ (17.12.2009); ע"ע(ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ – יונתן רון (6.9.2018)(להלן – פסק דין יונתן רון)).

על מהותה ותכליתה של זכות הטיעון לעובד עמד בית הדין הארצי בע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003), באומרו:

"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.

ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3-148 שקם בע"מ – גרינברג בעמ' 143).

עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

עוד נפסק, כי למתן זכות טיעון לעובד חשיבות רבה במיוחד, מקום בו מועלות נגדו טענות כי ביצע עבירת משמעת או מעשה חמור אחר:

"כך דרך כלל. על אחת כמה וכמה כאשר המעסיק מייחס לעובד עבירת משמעת חמורה, או עבירה של גניבה. במקרים כגון אלה, עלולות להיגזר על העובד סנקציות חמורות ביותר, עד כדי שלילת זכותו לפיצויי פיטורים, בנוסף לפגיעה בשמו הטוב ובעתידו התעסוקתי. על כן, לא יכסה המעסיק מפני העובד את החשדות המיוחסים לו, אלא ישטח אותם בפני העובד, באופן שיהא בידיו להפריכן, או לשכנע את מעסיקו, כי אין ממש באותם חשדות, כולם או מקצתם. וכבר פסקנו בפרשת לינדר: 'ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה' [ע"ע 355/99 לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846]".

ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה -שופרסל בע"מ (15.7.2007).

(ראו ע"ע (ארצי) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ – סמי הפוטה (5.7.2020) בס' 55 וכל המובאות שם)) (להלן – פס"ד התאמה).

בפס"ד התאמה (ס' 58) נפסק לעניין זכות העובד לשימוע כך:

"כללו של דבר: מכוח עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, כללי הצדק הטבעי וזכותו של העובד לכבוד מוקנית לעובד זכות הטיעון בטרם יקבל המעסיק החלטה בעניינו, בין אם מדובר בהחלטה על סיום קשר העבודה ובין אם מדובר בהחלטה אחרת בנוגע לעבודתו. זכותו הראשונית של העובד היא לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. תכליתה של זכות הטיעון להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זכות זו אכן מגבילה במידה מסוימת את הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם כאמור היא מתחייבת מעקרונות היסוד של השיטה ומחובת המעסיק להפעיל את הפררוגטיבה הניהולית שלו בתום לב ובהגינות, תוך שמירה על כבוד האדם של העובד".

וראו שם גם לעניין האיזון שבין הפררוגטיבה של המעסיק לפטר עובד לבין עקרון כבוד האדם של העובד.

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עמד על עוצמתה של זכות הטיעון ביחסים בין עובד ומעסיק בבג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה (18.3.2004), שם קבע השופט אור כך: "כגודל הפגיעה הצפויה כן גדלה עוצמת הזכות להישמע" ובה במידה "כגודל הזכות העלולה להיפגע, כן גדלה עוצמתה של הראיה הנדרשת, עצמתה של הראיה עלולה להיפגם או להיות מוחלשת כאשר לא ניתנה אפשרות לנפגע מההחלטה להתמודד עמה ולהזימה" (ע"ע(ארצי) 1403/01 סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי (3.5.2004)).

במהלך השימוע אמר אלעד לתובע כך: "לפני שהלכתי לאורנית (היא מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון. א.ה) ישבתי איתך, שאלתי אותך, הייתי בטוח שאחרי המון שנים תגיד לי את האמת. כשישבתי עם אורנית וקבלתי את כל הרפש הזה עם הוכחות של 100%, הייתי בהלם, בשוק." על כך השיב התובע: "תראה לי הוכחות. תראה לי בעיניים מה עשיתי. בוא נעבור על 500 תיקים ונראה אם בן אדם אחד מתוך 500, שטומי מכר רכב למתווך או לסוחר. תראה לי, אל תאשים אותי, זאת הוצאת לשון הרע. זאת הוצאת דיבה שאתה מדבר עלי ככה. שאתה מדבר באוויר. ועוד אחד כמוך, שאני אוהב אותך?" (עמ' 5 לפרוטוקול השימוע). מר נידם, אלעד ובאת כוחם לא מצאו להציג בפני התובע הוכחות שהיו להם לטענתם נגד התובע, למעט אותו מכתב מיום 15.11.2021 של מנהל חטיבת AUDI בצ'מפיון, ותחת זאת הסתפקו מר נידם ואלעד להטיח בפני התובע כי שיקר להם ולהדגיש את הפגיעה שחשו עקב זאת. (ראו טענת הנתבעת באשר למידע שנמסר לתובע בשימוע ולפניו - ס' 18 לסיכומי נתבעת).

משהנתבעת לא הציגה בפני התובע ראיות לטענותיה נגדו – היא לא נהגה כלפיו בתום לב ובהגינות ולא יצאה ידי חובתה לקיים לו שימוע כדין.

בהעדר הצגת הוכחות לטענותיה – מנעה הנתבעת מהתובע להתמודד עם טענותיה נגדו וגרמה לו להתבצר בעמדתו. אילו הציגה בפניו לפני השימוע או למצער במהלכו את הקלטת השיחה בינו לבין ים מיום 1.11.2021 היתה ניתנת לו ההזדמנות להתייחס לדברים שאמר לים ולהנחיות שנתן לה כיצד לבצע את המכירה לגרמה.

אילו הציגה הנתבעת לתובע לפני השימוע או למצער במהלכו את התכתובת בין ים לבין יוני (נספח 13 לתצהיר התובע) יכול היה התובע להתייחס לתכתובת זו ולהבהירה. כאמור, אלעד היה מכותב לתכתובת זו ולכן חזקה עליו כי ידע שים מוכרת לגרמה רכבי AUDI בידיעת התובע. אך כל זמן שהדברים "עברו בשקט" ויוני אישר הנחה על מכירות אלה – אלעד לא בא בטענות לתובע ולא הזהירו. הנתבעת לא הראתה כי הזהירה את התובע. יובהר כי כל זמן שים והתובע נהנו ממכירות אלה – גם הנתבעת נהנתה מהן. רק משאלעד קיבל את מכתבה של מנהלת חטיבת AUDI בצ'ימפיון מיום 15.11.2021 וחש כי האדמה רועדת מתחת לרגליו – אז ורק אז מצא להטיל את מלוא האשמה והאחריות על התובע.

אנו לא מקבלים את טענתו של אלעד כי אין לו מושג כיצד מוכרים רכב ואין לו הידע המקצועי כיצד לנהל אולם תצוגה (עמ' 43 ש' 6 לתמליל וס' 8 לתצהירו). הפסיקה הטילה חובת תום הלב על העובד במסגרת יחסי העבודה ומכוחה מוטלות על העובד בכלל ועל עובד בכיר בפרט חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות (ראו ע"ע(ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורנס בע"מ – חוה נחמני (29.11.2016) ס' 38 וכל האסמכתאות שם). עם זאת, אין בחובה זו כדי לבטל את אחריות המעסיק לניהול עסקו ולהעבירה באופן מוחלט לכתפי העובד. ההלכה היא כי קביעת הסדרי פיקוח ודיווח על עבודתו של העובד מצויה בתחום הפרורגטיבה הניהולית של המעסיק (ראו סק"כ(ארצי) 24301-02-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף לאיגוד מקצועי – מדינת ישראל (19.4.2020) ס' 75). הלכה זו מקבלת משנה חשיבות מקום בו המעסיק בעצמו היה מודע להתנהלות הדברים ולא מצא לנכון לחייב העובד להפסיקם.

אלעד העיד כי התובע קיבל אזהרות והתרעות רבות על פעילות בניגוד לנהלי צ'מפיון (ס' 31 לתצהירו). אלעד לא פירט ממי קיבל התובע אזהרות והתרעות כאמור ולא הוכיח הצהרתו זו ולכן נותרת פתוחה השאלה האם אלעד היה מודע לאזהרות והתרעות אלה בזמן אמת ולא עשה דבר?

לכן, גם אם נקבל את טענת הנתבעת כי משרתו של התובע היתה משרת אמון – ספק בעינינו אם נוצר בין הצדדים משבר אמון אמיתי. הנתבעת טרחה לתאר את הדברים כמשבר אמון שנבע מכך שהתובע לטענתה שיקר לאלעד כאשר הוא שאל אותו אם יש משהו חדש שעליו לדעת (ראו ס' 15 לכתב ההגנה; ס' 21 לתצהיר אלעד ושאלת באת כוח הנתבעת לתובע בעמ' 14 ש' 26, 28 לתמליל). התובע בעדותו לא הסכים לכך (עמ' 14 ש' 21 – 30 לתמליל). אנו סבורות כי נוכח ידיעתו של אלעד בזמן אמת על המכירות שביצעה ים לגרמה – לא ניתן לדבר על משבר אמון משנבע משקר של התובע. התובע לא שיקר לאלעד כאשר אמר לו שאין חדש שעליו לדעת.

משנמענה הנתבעת להציג בפני התובע את ההוכחות שהיו ברשותה בעת קיום השימוע – היא גרמה לו לירות לכל הכיוונים באופן חסר תכלית. כך, הצעתו לבדיקת 500 התיקים שלו לא היתה עניינית בנסיבות הענין – כי אין טענה כי התובע בעצמו מכר רכבים לגרמה. אין חולק כי מי שטיפל בגרמה ומכר לו רכבים היתה ים. אלעד נשאל בעדותו מדוע לא טרח להיענות לבקשת התובע לבדוק את 500 התיקים שלו והוא השיב כך: "אני לא יודע לבדוק את זה. אמרתי לך, טומי עבד במשרת אמון אצלנו. ניהל את אולם התצוגה. במשך שנים רבות, הוא, היתה לו אוטוריטה לעשות שם הכל." (עמ' 44 ש' 21 – 23 לתמליל). הוא נשאל מדוע לא ביקש מיוני לבדוק את התיקים של התובע והשיב כי הסתפק במכתב שקיבל ממנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון שהוצא אחרי בדיקה של קב"ט צ'מפיון (עמ' 45 ש' 12 – 13, 29 לתמליל).

ירייה חסרת תוחלת נוספת היתה טענת התובע כי מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מקנאה בהצלחתו למכור יותר רכבי AUDI. טענה זו חסרת תכלית מאחר שגם אם יש בה ממש - עדין אין חולק כי התובע כפוף לנהלי צ'מפיון ואינו רשאי לחרוג מהם ולכן אסור היה לו למכור רכבים אלה לגרמה, גם אם לשיטתו גרמה דג שמן שחבל לוותר עליו ויש סיכוי שצ'מפיון תיקח אותו לעצמה.

לבסוף, אלעד העיד כי היה בכוחו לשכנע את צ'מפיון לחדד נהלים ולמחול לתובע אם התובע היה מתנצל ולוקח אחריות (עמ' 43 ש' 37 – 39 לתמליל). גם מר נידם העיד כי היה נלחם להשאיר את התובע (עמ' 60 ש' 38 לתמליל). עם זאת, מפרוטוקול השימוע לא עולה נכונות של הנתבעת לברר את המחלוקת לגופה, תוך נטילת אחריות כמעסיקה למצב שנוצר ותחת זאת היא הסתפקה בהטחת אשמה כי התובע שיקר לה ולא נטל אחריות, כי הוא זה אשר עמד מאחורי כל המכירות לגרמה ואחראי לכל מה שקורה באולם התצוגה וכי לימד את ים למכור לגרמה כי הוא חשש לבצע זאת בעצמו, מתוך היוזר (User) שלו (עמ' 3 לפרוטוקול השימוע).

אנו סבורות כי אילו אלעד היה מסביר לתובע בפשטות כי הקושי הוא בכך שבחודשים יוני – אוקטובר 2021 נמכרו מכוניות לגרמה בניגוד לנהלי צ'מפיון ועליהם להפסיק זאת על אתר – אפשר ששני הצדדים היו רואים את האינטרס המשותף שלהם לקיים את נהלי צ'מפיון מכאן ולהימנע מפיטורי התובע.

מכל המפורט, קרי: מהעובדה שהנתבעת החלה לגייס עובד מחליף לתובע קודם לעריכת השימוע; מהימנעותה להציג בפני התובע הוכחות לטענותיה נגדו, לא לפני השימוע ולא במהלכו, מהסתפקות הנתבעת בבדיקה שערך, לטענתה, קב"ט צ'מפיון ושעל בסיס ממצאיה הוצא מכתב מנהלת חטיבת AUDI לנתבעת ומהימנעותה לברר לעומק את טענות התובע והמחלוקת ביניהם, תוך התייחסות לאחריותה כמעסיקה ולאור ידיעתה על המכירות לגרמה – אנו מתרשמות כי הנתבעת גמרה בדעתה לפטר את התובע קודם לעריכת השימוע וכי השימוע, כטענת התובע, נעשה למראית עין בלבד.

אין חולק כי זוהי הפררוגטיבה של המעסיק לפטר עובד זה או אחר, ובית הדין ימעט להתערב בשיקול דעתו. (סע"ש 48250-01-15 הילה דבוש – אילים קרנות נאמנות בע"מ (26.6.2019) אבל פררוגטיבה זו כפופה לעקרונות של תום לב, הגינות ואחריות. עקרונות אשר לא כובדו על ידי הנתבעת במקרה זה.

ביום 30.1.2022, שלושה ימים לאחר עריכת השימוע, הוציאה הנתבעת לתובע מכתב ובו הודיעה לו על סיום עבודתו כבר למחרת, ביום 31.1.2022 (נספח 5 לתצהיר אלעד).

בנסיבות אלה אנו קובעות כי התובע פוטר שלא כדין.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין:

התובע תבע בגין רכיב תביעה זה סך של 300,000 ₪, שהוא לטענתו שווה ערך ל-6 משכורות. לטענתו התנהלות הנתבעת הסבה נזק לו ולשמו הטוב (ס' 25 לכתב התביעה וס' 92 לסיכומיו). בתצהירו פירט התובע כי התנהלות הנתבעת פגעה בו כאדם וכעובד, לאחר שהשקיע מנימי נפשו בעבודתו, פגעה בנימי נפשו והותירה בו משקעים, פגעה במטה לחמו, בכבודו ובשמו הטוב (ס' 19 ו-34 לתצהירו).

בע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (9.12.2014) סקר השופט איטח (כתוארו אז) את הכללים לפסיקת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, תוך אבחנה בין פיצוי על נזק ממוני ובין פיצוי על נזק שאינו ממוני. הפיצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בגין פיטורים שלא כדין מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות). (ראו גם פס"ד יונתן רון, ס' 35).

בפסיקה נקבע כי בסעיף 13 לחוק החוזים תרופות –

"לא הוגבל – במישרין או בעקיפין – שיעור הפיצוי שניתן לפוסקו. עסקינן בעניין הנתון לשיקול דעת בית הדין. בעבר, קבעה הפסיקה את שיעור הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני כמכפיל של שכר העובד. בהמשך, נסוגה הפסיקה משיטה זו לקביעת גובה הפיצוי. זאת, תוך שהודגש כי  עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לגובה השכר, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך (ראו ע"ע 247/07 פלוני – קוציק (24.9.2009), פיסקה 8 בפסק דינו של השופט פליטמן; בר"ע 20418-03-13 סעיד – מנסוביץ (7.11.2013); ענין פלוני; ע"ע 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב – המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (22.12.2015); ענין ברד; ע"ע(ארצי) 555550-09-14 שמעון בן אלי – קומבה בע"מ (24.9.2017); ע"ע(ארצי) 39172-11-16 מדינת ישראל משרד החינוך – דניאל שדה (3.6.2018)). בנוסף, יש לזכור כי הפיצוי הוא אמנם כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקרטי בין העובד למעסיק, אך הוא מקפל בתוכו גם תכלית של הכוונת התנהגות הצדדים ליחסי עבודה, ותכלית נוספת זו אינה קשורה לגובה שכרו של העובד. דומה כי כיום קיימת תמימות דעים כי פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר" (פס"ד יונתן רון, ס' 37).

עוד נפסק כי לעניין שיעור הפיצוי הבלתי ממוני כסכום גלובלי – על בית הדין לשקול מספר שיקולים, שאינם מהווים רשימה ממצה, כדלקמן:

"במסגרת זו ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן);האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד" (ראו גם ע"ע(ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד – קנסטו בע"מ (28.2.2017)).

עוד צוין בפסיקה כי לא כל פגם שנפל בהליכי השימוע מצדיק פסיקת פיצוי, וכאשר מדובר בפגם קל שלא השפיע על יעילות הליך השימוע או על הוגנותו – אין הכרח לפסוק פיצוי (ע"ע(ארצי) 554-09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – משה שמיר (13.1.2011)).

התובע העיד כך:

"היום אני מנהל בכיר בחברת פורשה ישראל ואני מדריך דורות ואני גאה להדריך. אני אוהב את העבודה שלי. אהבתי את העבודה שלי באאודי. 15 שנים נתתי מהחיים שלי. השפלה כזאת, מה שעשיתם לי, עד היום אני כמעט בוכה פה. שנה שלמה הייתי מובטל כי הכפשתם את השם שלי. אבל זה לא עוזר. השם הטוב שלי," (עמ' 17 ש' 12 – 17 לפרוטוקול).

אלעד אישר בעדותו כי היה מאוד מרוצה מעבודתו של התובע והוסיף: "אני מאשר. גם היום, אני עדיין עומד על זה ואומר שהוא בין אנשי מכירות, אם לא הטוב ביותר בענף. כל אדם שהתקשר לבקש ממני המלצות, אמרתי, קח אותו בעיניים עצומות. מספר 1 בענף המכירות." (עמ' 42 ש' 3 – 6 לתמליל).

התובע לא טען בכתב התביעה או בתצהירו כי היה מובטל שנה שלמה לאחר פיטוריו. הוא טען זאת לראשונה בעדותו ולא הוכיח אותה. לכן, טענתו לפיצוי ממוני – נדחית.

באשר לפיצוי הלא ממוני – משמצאנו כי הנתבעת החלה בגיוס מחליף לתובע קודם לעריכת השימוע, לא הציגה בפניו הוכחות לטענותיה, הודיעה לו על סיום העסקתו בתחילת השימוע (הצער שהביע מר נידם בתחילת השימוע על הגירושים לאחר 15 שנים של עבודה משותפת) ונמנעה מלהתייחס לעובדה כי ידעה בזמן אמת על המכירות לגרמה - הגענו למסקנה כי הנתבעת קיבלה החלטה לפטר את התובע קודם לשימוע. זהו פגם חמור בניהול השימוע אשר פגם ביעילותו ובהגינותו ולכן התובע זכאי לפיצוי.

בהתחשב בכך שהתובע פוטר בשל הסיבה שבגינה זומן לשימוע: מכירה בניגוד לנהלי צ'מפיון והנתבעת – אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ₪.

שכר קובע:

התובע הצהיר כי שכרו הקובע הממוצע לחודש ב-12 החודשים מחודש פברואר 2021 ועד ינואר 2022 - הוא: 53,714 ₪ ברוטו והוא כולל שכר יסוד קבוע בסך 16,300 ₪ ועוד פרמיה ובונוס משתנים (ס' 24 לתצהירו). ראו גם תלושי השכר לשנת 2021 (נספח 7 לתצהיר התובע).

בחישובו זה התובע לא התייחס לשכרו בחודש פברואר 2022 (ראו תלוש השכר של חודש זה, נספח 7 לתצהיר אלעד) ובו בעצם בוצע לו גמר חשבון. התובע סיים את עבודתו בפועל ביום 31.1.2022. הוא העיד כי פרמיה ששולמה במסגרת תלוש השכר של חודש פברואר 2022 הוא עבור מכירות שבוצעו ונמסרו לקונים חודש או יותר קודם. קרי: ינואר 2022 (עמ' 13 ש' 22 – 30 לתמליל).

בהתאם להסכם העסקתו (נספח 9 לתצהיר אלעד) זכאי התובע לשכר יסוד חודשי בסך 16,300 ₪ (ס' 7(א) להסכם) וכן עמלה חודשית בשיעור של 17.5 אחוזים מסך העמלה החודשית שקיבלה הנתבעת מצ'מפיון עבור מכירת רכבי AUDI באותו חודש. כמו כן זכאי התובע לעמלה שנתית בשיעור 14 אחוזים מסך העמלה השנתית שקיבלה הנתבעת מצ'מפיון אם עמדה ביעד מכירות שנתי (ס' 8(ג) להסכם). מעמלות אלו נוכו 50 אחוזים לעמלות מכירה של שני אנשי מכירות שעבדו תחת התובע (ס' 9(א) להסכם).

ההלכה היא כי עמלות מכירה אישיות המשולמות לעובד, במיוחד אלו המחושבות כאחוז ממחזור המכירות או מהרווחים, הן חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויות סוציאליות שונות, כגון פיצויי פיטורים, דמי חופשה, חלף הודעה מוקדמת, דמי מחלה והפרשות פנסיוניות. זאת, מכוח הוראות תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים) הקובעת כי שכר עובד המשתלם בחלקו מהפדיון ייחשב לפי ממוצע שכרו ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו (ראו ע"ע(ארצי) 300048/98 עובדיה סימן – הסתור (26.3.2002); ע"ע(ארצי) 537-07 צחי טל – אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ (10.6.2010); ע"ע(ארצי) 9682-10-22 פרחי שי אבי - וי אם וור ישראל בע"מ (15.8.2023); ע"ע(ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין – יזמקו בע"מ (6.5.2008)).

ככל שהסכם העסקה קובע כי עמלות לא יהוו חלק מהשכר הקובע לצורך זכויות סוציאליות – הוא אינו תקף כי לא ניתן להתנות על זכויות המגיעות לעובד מכוח חקיקת מגן (ע"ע(ארצי) 170/03 יוסי עזרא – יה"ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע"מ (15.11.2014)).

תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כך:

"היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים." (הדגשה לא במקור. א.ה).

בסיכומיה טענה הנתבעת כי רכיב הפרמיה בתלושי השכר אינו קבוע, אינו אישי ואינו משקף תמורה ישירה לעבודתו של התובע אלא נגזר מביצועים קבוצתיים של כלל אולם התצוגה, תלוי בגורמים חיצוניים ואינו מובטח (ס' ח-5). טענה זו לא נטענה קודם ולא הוכחה. בנוסף, טענה זו של הנתבעת לא עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם העבודה של התובע, בו צוין כי התובע זכאי לעמלה בגובה 17.5 אחוזים מסך העמלות החודשיות המתקבלות אצל המעסיק מצ'מפיון בגין מכירת רכבי AUDI חדשים. עמלה זו היא בגין עבודתו השוטפת של התובע, אינה תלויה בתנאי או גורם מיוחדים, היא אישית כי היא תלויה בדרך בה מנהל התובע את אולם התצוגה ומתדרך את העובדים תחתיו, היא מהווה רכיב משמעותי ואינטגרלי משכרו והיא משולמת לו מ"השקל הראשון". מתוך סכום זה שולמו לעובדים תחתיו עמלות המגיעות להם (ס' 8(ג) ו-9 להסכם העבודה) ובמהלך עדותו הובהר כי התובע מקבל עמלה לאחר ניכוי חלקם של העובדים תחתיו וכי אימן עובדים אלה להיות אנשי מכירות טובים (עמ' 16 ש' 19 – 39 לתמליל). טענה זו של הנתבעת גם לא מתיישבת עם טענתה כי התובע אחראי לכל התנהלות העובדים תחתיו לרבות ההתנהלות של ים. לא סביר כי אחריות כזו לא תילקח בחשבון בקביעת שכרו של התובע. לבסוף, הפסיקה אשר הובאה על ידי הנתבעת מתייחסת לעמלה שמותנית בתנאי (סע"ש 22555-02-21 הוכמן – יוניטסק (31.7.2024) ולעמלה על פי תפוקה של כלל עובדי המפעל, לאו דווקא אלה שכפופים לעובד ונתונים לאחריותו (ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – דוד רטר (24.4.2002) ולכן אינה רלוונטית לענייננו. חיזוק למסקנתנו זו נמצאת בעובדה כי הנתבעת שילמה עמלה כחלק משכרו של התובע כדמי הודעה מוקדמת (ס' ח-13 לסיכומיה). מכל טעמים אלה – טענת הנתבעת נדחית.

החודשים אפוא שקדמו לפיטורים הם חודשים פברואר 2021 – ינואר 2022. בחודש פברואר 2022 התובע לא עבד וזהו חודש של גמר חשבון שנעשה לאחר הפיטורים ולא לפניהם. על כן אנו מקבלות את ממוצע השכר שערך התובע וקובעות כי שכרו הקובע הממוצע ב-12 החודשים שקדמו לפיטוריו הוא: 53,714 ₪.

להשלמת התמונה נציין כי הנתבעת הודתה במכתבה מיום 9.5.2022 (נספח 5 לכתב התביעה) כי שכרו החודשי הממוצע של התובע עמד על סך 45,000 ₪ (ס' 25 למכתב) ובכתב ההגנה הפחיתה קצת מהסכום וטענה כי שכרו החודשי הממוצע עמד על סך 40,000 ₪ (ס' 4(ב) לכתב ההגנה).

השכר ששולם בגין חודש פברואר 2022 ילקח בחשבון לענין דמי הודעה מוקדמת ולענין רכיב העמלות שנתבע (ס' 24 לכתב התביעה).

הודעה מוקדמת:

התובע טען כי בהתאם לס' 3(ג) להסכם העבודה שלו הוא זכאי להודעה מוקדמת בת חודשיים (ס' 19 לכתב התביעה; ס' 25 לתצהירו). הנתבעת טענה כי התובע קיבל דמי הודעה מוקדמת עבור חודש אחד כחוק וזאת למרות שעל פי ס' 3(ו) להסכם העבודה שלו ואף בהתאם לחוק – יכולה היתה להימנע מכך (ס' 19 לכתב ההגנה; ס' 35 לתצהיר אלעד).

סעיף 3(ג) להסכם העבודה קובע כי הודעה מוקדמת בת 60 יום. סעיף 3(ו) להסכם זה קובע כי הנתבעת רשאית "להביא הסכם זה לידי סיום מיידי ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים אם יש לה חשד מבוסס כי התובע ביצע עבירה על החוק הקשורה בעבודתו ובפרט, אם מעל באמון המעסיק ו/או גרם נזק בזדון ו/או ברשלנות לחברה."

התובע לא ביצע עבירה על החוק. הנתבעת ללא טענה זאת כלל וממילא לא הוכיחה זאת. התובע גם לא מעל באמונה של הנתבעת מאחר והמנכ"ל שלה, אלעד, ידע בזמן אמת כי ים מוכרת רכבים לגרמה. באשר לנזק בזדון או ברשלנות – הנתבעת לא טענה כי התובע גרם לה נזק בזדון ו/או ברשלנות. היא טענה לקיזוז פיצוי בגין ביטול עסקאות ופיצוי בגין פגיעה באמון ובשמה הטוב (ס' ג(1) ו-(2) לכתב ההגנה) אך, כפי שנראה בהמשך, היא לא הוכיחה זכאותה להם.

התובע בהתרתו ובהנחיותיו לים למכור לגרמה רכבי AUDI בידיעה שהוא פועל בניגוד לנהלי צ'מפיון - הפר את התחייבותו על פי ס' 4(ב) להסכם העסקתו אך הנתבעת לא הראתה כי קיבל התראה ממנה לתקן ההפרה. בעדותו נשאל אלעד אם הוא יכול להציג מסמך המראה כי התובע קיבל אזהרות והתראות רבות (ס' 31 לתצהירו). אלעד הפנה למסמך הנהלים של צ'מפיון מיום 9.11.2021, עליו חתם התובע ביום 10.11.2021 (נספח 2 לכתב ההגנה)(עמ' 51 ש' 19 – 27 לתמליל). המסמך של צ'מפיון הוא הוראת עבודה. הוא לא מכתב אזהרה והתראה לתובע. לאחר שזאת הובהר לאלעד – הוא העיד כי שלח לתובע מסרון בווטסאפ אך לא הראה אותו גם לאחר שניתנה לו הזדמנות לחפש בחומר הראיות של הנתבעת ועל אף סיועה של באת כוח הנתבעת, שנדרשה שוב ושוב על ידי בית הדין להפסיק לסייע לעד ולא שהתה לכך (עמ' 51 ש' 30 – עמ' 52 ש' 13 לתמליל). לאחר מכן הודה אלעד כי לא מצא את המסרון ששלח בווטסאפ לתובע בחומר הנתבעת (עמ' 53 ש' 9 – 23 לתמליל). הנתבעת לא אזכרה מסרון זה ולא הצביעה עליו בסיכומיה.

בנסיבות אלה, התובע לכאורה צודק בטענתו כי הנתבעת חייבת היתה לתת לו הודעה מוקדמת בת 60 יום. עם זאת, מאחר וקבענו כי לתובע היה ברור בזמן אמת כי המכירות לגרמה הן בניגוד להנחיות של צ'מפיון, גם אם אלעד ידע ולא התריע בפניו ולא דרש ממנו להפסיק מכירות אלה וגם אם יוני ידע על מכירות אלה ועדין נתן הנחה עליהן – עדין התובע הפר את הסכם העבודה שלו ולכן זכאי להודעה מוקדמת בת 30 יום בלבד, בהתאם לס' 3(ה) להסכם העסקה.

בנסיבות אלה זכאי התובע להפרשי דמי הודעה מוקדמת כדלקמן: 53,714 ₪ לחודש פחות שכר יסוד בסך 16,300 ₪ ועוד עמלה (פרמיה) בסך 11,694 ₪ אשר שולמו לתובע במסגרת גמר חשבון בתלוש שכר לחודש פברואר 2022. לכן הנתבעת תשלם לתובע הפרשי דמי הודעה מוקדמת בסך 25,720 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי העבודה (1.2.2022).

עמלת מכירות

התובע טען כי הוא זכאי לעמלות בסך מוערך של כ-113,000 ₪ בגין הזמנות שנעשו זה מכבר (ס' 24 לכתב התביעה). הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לכל עמלה אשר התקבלה אצלה לאחר סיום העסקתו, מה גם שהתגלה בדיעבד כי עסקאות רבות שבוצעו באולם התצוגה בוצעו באמצעים לא כשרים והתובע זכה בעמלות בגינן שלא כדין (ס' 23 לכתב ההגנה).

במהלך הדיון המוקדם מיום 2.4.2023 טען התובע כי מדובר ב-132 הזמנות שהן פרי עבודה רבה שביצע במשך שנה. אלעד טען מנגד כי מתוך ה-132 הזמנות שבוצעו אחוז גדול מהן בוטל כי הלקוחות לא רצו לחכות לרכבים. כמו כן טען כי התובע מקבל פרמיה לפי מסירות של רכבים ולא לפי ביצוע הזמנות (עמ' 2 ש' 33 – עמ' 3 ש' 4 לפרוטוקול).

בתצהירו פירט התובע כי מדובר ב-132 עסקאות שביצע וטרם שולמה לו עמלה בגינן. בתמיכה להצהרתו זו צירף התובע רשימה של העסקאות (נספח 12 לתצהירו). התובע טען כי הנתבעת הודתה בעסקאות אלה כך שמדובר בטענת הודאה והדחה. לטענתה הוא אינו זכאי להן רק בשל כך שפוטר. כמו כן טען כי בכתב ההגנה ביצעה הנתבעת חישוב מטעמה וצירפה רשימה של עסקאות שהוא ביצע וטרם קיבל עמלה בגינן.

בכתב ההגנה הנתבעת לא ביצעה חישוב כלשהו הנוגע ל-132 עסקאות. היא ערכה חישוב של 7 הזמנות שבוצעו לגרמה ובוטלו (ראו ס' ג(1) לכתב ההגנה). 7 הזמנות אלה פורטו בנספח 12א לתצהיר התובע. לטענת התובע, הנתבעת ביקשה לקזז 7 הזמנות שבוטלו מסך 132 העסקאות שביצע. טענתה זו מהווה הרחבת חזית, טענה אשר הועלתה על ידו כבר במהלך הדיון המוקדם מיום 2.4.2023.

לבסוף טען התובע כי סכום עמלת המכירות שנתבע, בסך 113,000 ₪, היא בשיעור 1.5 אחוזים מסך כל 132 העסקאות המפורטות בנספח 12 לתצהירו. הוא זכאי לה בהתאם להסכם העסקה שלו וכן יש לצרף סכום זה לשכר הקובע לענין פיצויי הפיטורים. (ס' 30 – 33 לתצהירו).

אלעד בתצהירו חזר על גרסת הנתבעת כמפורט בכתב ההגנה (ס' 39 לתצהירו).

מעיון בנספח 12 לתצהיר התובע לא ניתן לראות שיוך של התובע לעסקאות האמורות. התובע לא פירט כי הוא סוכן 057, לא ברור מתי בוצעה כל הזמנה, לא ברור מה עלה בגורלה של כל הזמנה: האם הושלמה במסירת הרכב ללקוח? האם בוטלה מסיבה כזו אחרת? התובע לא פירט ולא נתן מענה לאף אחת משאלות אלה בכתבי טענותיו לרבות סיכומיו. בעדותו הוא נשאל על כך וציין כי נספח 12 לתצהירו הוא צילום מסך של צ'מפיון וכי הוא ביצע רק 90 אחוזים מעסקאות אלה והשאר בוצעו על ידי חלק מהעובדים. כמו כן אישר כי עסקה אחת בוצעה לחברת ליסינג וטען כי היא אושרה על ידי יוני (ראו עדותו בעמ' 23 לתמליל). עדותו זו לא הוכחה.

מעיון בטבלה 12א לתצהיר התובע עולה ברורות כי 7 הזמנות שבוצעו לגרמה – בוטלו. אחת ביום 5.10.2021 והשאר ביום 12.12.2021. התובע לא הראה כי הוא זכאי לעמלה בגין הזמנה שבוטלה.

מעיון בהסכם העסקה (ס' 8(ג) להסכם) עולה כי התובע זכאי לאחוז מסוים מעמלות חודשיות ושנתיות ששולמו לנתבעת על ידי צ'מפיון. התובע גם אישר זאת בעדותו כך:

"עו"ד לוי: יפה. אז אתה קיבלת שכר יסוד 16300 וקיבלת כל חודש עוד 17.5%, שזה מתוך האחוז וחצי שקיבלה רכב הנגב מצ'מפיון, עבור כלל המכירות שבוצעו באולם שאתה ניהלת. נכון?

העד, מר בר: נכון." (עמ' 16 ש' 23 – 26 לתמליל).

משמע, על התובע להוכיח תחילה כי הנתבעת קיבלה עמלות אלה מצ'מפיון ואת סכומם. התובע לא טען כי צ'מפיון שילמה לנתבעת עמלות בגין 132 העסקאות הנטענות ולא טען כמה שילמה וממילא לא הוכיח זאת.

במכתבה לתובע מיום 8.3.2022 בענין גמר חשבון (נספח 4 לכתב ההגנה) ציינה הנתבעת כי צ'מפיון איתרה לפחות 30 עסקאות לא כשרות שבוצעו בניגוד לנהליה ושבגינן התובע קיבל עמלות בטרם גילוין וכי היא (הנתבעת) שומרת לעצמה הזכות להיפרע מהתובע סכום עמלות אלה (ס' 8 ו-17 למכתב זה). הנתבעת לא חזרה על טענתה זו בכתבי טענותיה.

אלעד העיד כי צ'מפיון עיכבה במשך כשנה את תשלום העמלות בגין שנת 2021 לנתבעת אך לבסוף שילמה אותן לאחר שביטלה עסקאות לא כשרות. הוא העיד שהרבה עסקאות לא כשרות בוטלו אך לא ידע לומר כמה. הוא נשאל מהי עסקה לא כשרה והשיב: "עסקה של סוחר, עסקה של צי רכב, זה לא קשור." הוא התבקש לאשר שהעסקאות שבוטלו בוצעו על ידי ים והשיב: "... חלק של ים, חלק גם של טומי." וחזר על תשובתו זו גם כאשר נשאל על ידי בית הדין (עמ' 54 ש' 10 – 34 לתמליל).

 תשובתו זו של אלעד מפתיעה מאחר והנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי התובע ביצע הזמנות לגרמה או למתווכים וסוחרי רכב אחרים. להיפך, במהלך השימוע אלעד הטיח בפני התובע כי פחד לעשות הזמנות למתווכים מהיוזר (User) שלו (עמ' 3 לפרוטוקול השימוע) ולכן רק ים ביצעה ההזמנות לגרמה. בעדותה אישרה ים שהיא זו שעברה על הנהלים אך זאת מאחר שהתובע, כמנהל הישיר שלה, איפשר לה לעשות כן ואף דחף אותה לעשות את זה (עמ' 40 ש' 31 – 33 לתמליל).

בכל מקרה, אלעד לא הוכיח עדותו זו. הוא העיד כי הוא לא יודע אם קיימת אופציה להוציא אסמכתא מהמחשב של צ'מפיון כדי להוכיח ביטול עסקאות של התובע וכי אין לו מושג כיצד מתנהל אולם תצוגה (עמ' 55 ש' 1 – 8 לתמליל).

לאחר מכן נשאל אלעד בעדותו לגבי 132 העסקאות אשר ביחס אליהן תבע עמלת מכירה. לאחר אינספור הפרעות מצד באת כוח הנתבעת – העיד אלעד כי אין לו שום מושג (ראו עמ' 55 ש' 9 – עמ' 56 ש' 23 לתמליל). לאחר שאלעד הופנה לנספח 12 לתצהיר התובע – הוא העיד כי הוא לא מכיר את המסך ולא את העסקאות למעט לקוח אחד שזיהה, אך לא ידע לומר מי מכר לאותו לקוח הגם שאישר שסוכן 057 זה המספר של הנתבעת כסוכנת של צ'מפיון (עמ' 56 ש' 27 – 38 לתמליל).

מר נידם בעדותו לא ידע לומר אם צ'מפיון עכבה לנתבעת עמלות מכירה (עמ' 58 ש' 15 – 17 לתמליל). לשאלה אודות 132 ההזמנות הנטענות על ידי התובע, השיב מר נידם שאין לו מושג בזה.

נוכח עדותם של אלעד ומר נידם, אשר לא סתרה לכאורה את טענת התובע – היה מקום לקבל אותה, אלא שטענת התובע לא פורטה כנדרש ולא הוכחה על כן היא נדחית.

פדיון ימי חופשה:

התובע טען כי במסגרת גמר החשבון שולם לו פדיון 22 ימי חופשה על פי ערך יומי שאינו משקף את שכרו האמיתי (ס' 21 לכתב התביעה). כמו כן טען כי פדיון ימי החופשה נעשה באופן חלקי ועל כן הוא זכאי להשלמת פדיון של 37.61 ימי חופשה (ס' 22 לכתב התביעה).

הנתבעת טענה כי משכורתו הקובעת של התובע היא: 16,300 ₪ וכי מאחר והתובע התבקש במהלך העסקתו לממש ימי חופשה ולא לצבור אותם – היא רשאית למחוק את ימי החופשה שצבר. לכן מסך כל 59.61 ימי החופשה שצבר – בחרה הנתבעת למחוק 22 ימי חופשה ולשלם לו בגין פדיון 37.61 ימי חופשה בלבד, לפי שכר יומי בסך 740.90 ₪ ובסך הכל: 27,865.25 ₪ (ס' 21 לכתב ההגנה).

סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית)  קובע כי "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד, בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות."

הפסיקה פירשה את הסעיף לעיל כצבירה מקסימלית של שלוש שנים מלאות בתוספת הימים שנצברו בשנת העבודה השוטפת. בהסכמת המעסיק ניתן לקבוע מכסה מירבית גבוהה יותר (ע"ע(ארצי) 1365/04 זאב אפיק – מדינת ישראל (13.12.2005); ע"ע(ארצי) 1281/04 סמי בן חמו – המכון לפריון העבודה והייצור (3.1.2005)).

עוד נקבע כי "אם ניתנה החופשה והעובד מסרב לקחתה, או אינו לוקח אותה מסיבה התלויה בו, ואינה סבירה, הוא מקפח את זכותו לחופשה, כפוף לכך שבהסכמת המעביד הוא זכאי לצבור חופשה באופן הקבוע בסעיף 7 לחוק." (דבע(ארצי) נד/3-129 משה ענבר – איתן הראל – אנגלו סכסון (20.7.1995)).

התובע הועסק על ידי הנתבעת 15 שנים ועל כן זכאי בשנת 2022 – ל-28/12 ימי חופשה; בשנת 2021 - ל-28 ימי חופשה; בשנת 2020 – ל-28 ימי חופשה; בשנת 2019 – ל-27 ימי חופשה (ראו סעיף 3(א)(5) לחוק חופשה שנתית). משמע, התובע היה זכאי לצבור עד 85 ימי חופשה.

נוסיף כי בשנת 2020 פרצה מגפת הקורונה ובשל הסגרים והמגבלות שהוטלו במשק – הרבה עובדים נאלצו לצבור ימי חופשה בהעדר הזדמנויות לנפוש.

בנסיבות אלה, הנתבעת לא היתה זכאית למחוק לתובע 22 ימי חופשה והוא זכאי לפדיון של מלוא 59.61 ימי החופשה שצבר.

משכך, התובע זכאי לפדיון חופשה על פי חישוב כדלקמן: 59.61 ימי חופשה כפול (53,741 ₪ לחלק ל-22 ימי עבודה בחודש =) 2,442.77 ₪ שכר יומי = סך הכל: 145,613.68 ₪. הנתבעת שילמה במסגרת גמר חשבון סך 27,865.25 ולכן היא חייבת להשלים ולשלם לתובע 145,613.68 – 27,865.25 = סך הכל: 117,748 ₪.

סכום זה ישא ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (1.2.2022).

בונוס:

התובע טען כי בהתאם להסכם העבודה הוא זכאי לבונוס בסך 50,000 ₪ בעבור המכירות שביצע עד תום השנה (ס' 23 לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע לבונוס שהתקבל לאחר העסקתו, בוודאי שאינו זכאי לכל תשלום שנמנע ממנה, כעונש שהוטל עליה בשל מעשיו (ס' 22 לכתב ההגנה).

התובע לא פירט טענתו בתצהירו ואף לא בסיכומיו. כך, התובע לא פירט האם וכמה קיבלה הנתבעת בונוס מצ'מפיון וכיצד חישב בונוס זה.

משכך, תביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

פיצויי פיטורים:

התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו מלוא פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי מכח הדין. לטענתו הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 805,713 ₪. הנתבעת שילמה לו 233,869 ₪ אשר שוחררו לו מקופת הפנסיה (ס' 20 לכתב התביעה; ס' 26 – 27 לתצהירו).

הנתבעת טענה כי בנסיבות פיטוריו - התובע כלל לא זכאי לפיצויי פיטורים ורק לפנים משורת הדין היא הסכימה לשחרר לו הפיצויים שנצברו לטובתו בקופת הפנסיה (ס' 20 לכתב ההגנה; ס' 36 לתצהיר אלעד).

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים)  קובע בסעיף 1, כי כל עובד שפוטר מעבודתו זכאי לקבל ממעסיקו פיצויי פיטורים.

בפסיקה נמנו מספר טעמים לתשלום פיצויי פיטורים לעובד שפוטר: הטעם הראשון: להוות תחליף הכנסה לעובד עד שימצא עבודה חדשה; הטעם השני: תגמול העובד עבור ניצול כוח עבודתו במהלך תקופת העסקתו (ה'בלאי, האנושי שנגרם לו במהלך תקופת עבודתו הממושכת); הטעם השלישי: תמריץ שלילי למעסיק לפיטוריו של העובד ומניעת פיטורים שרירותיים והטעם האחרון: להוות תחליף עתידי לפנסיה עבור העובד (ראו ע"ע(ארצי) 64473-05-22 בוריס שימשילשוילי – נ.כ. מאפיית אבגר 2000 בע"מ (16.7.2023)(להלן – פסק דין מאפיית אבגר), ס' וכל האסמכתאות שם).

בהתאם לפסיקה, הנטל להוכיח כי בנסיבות המקרה המעסיק לא חייב בתשלום פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק. זאת, מכיוון שאין לדרוש מהעובד שיוכיח שלא התקיימו התנאים לשלילת זכאותו ובהתאם להלכה היסודית לפיה הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל (דיון (עבודה ארצי) 3-6/ל אליהו שמואלי - שושנה שרייר, א(1) 69(1970)).

האפשרות לשלול פיצויי פיטורים מעובד מעוגנת בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים. סעיף 16 לחוק זה קובע כך:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד."

סעיף 17 לחוק זה קובע כך:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

הנתבעת לא טענה לחלותו של הסכם קיבוצי על הצדדים ועל כן נתייחס לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. הסכמים קיבוציים שונים קובעים תקנון עבירות משמעת המונה רשימת עבירות ולצידן הסנקציה הקבועה בגין כל עבירה, כגון תקנון עבירות המשמעת של התאחדות התעשיינים. בית הדין לעבודה נוהג לאמץ בפסיקתו את הוראות התקנון האמור גם לגבי מעסיקים אשר אינם חברים בהתאחדות התעשיינים.

בנסיבות אלה מצאנו להנחות עצמנו על פי תקנון העבודה בתעשייה, שהוא ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים (להלן – התקנון). (השוו פסק דין מאפיית אבגר; דיון (ארצי) לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ – נסים יוסף (28.3.1971); ד"מ(אזורי ת"א) 11355-04-22 שרון אהרון כץ – י.א. וולפמן בע"מ (7.8.2023)).

סעיף 52(א) לתקנון קובע כי עובד אשר "לא ציית להוראות ההנהלה בקשר לעבודה" יהיה צפוי לעונשים כדלקמן:

• לקנס כספי;

• להפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום;

• לפיטורים מהעבודה עם הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורים;

• לפיטורים מהעבודה בלי הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורים;

   

סעיף 53(א) לתקנון מתייחס לעובד אשר "הפר משמעת באופן חמור" וקובע כי הוא צפוי לעונשים כדלקמן:

• להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

• לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

• לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים;"

   

   

אנו סבורות כי ההתנהלות המיוחסת לתובע נופלת במסגרת סעיף 52(א) לתקנון. היא לא נופלת במסגרת סעיף 53(א) לתקנון ממספר סיבות.

הסיבה הראשונה, התובע הפר נהלים של צ'מפיון שחלים עליו מכח הסכם העבודה ומכוח אחריותו כמנהל אולם תצוגה במשך חמישה חודשים: מחודש יוני עד אוקטובר 2021.

הסיבה השניה, אלעד ידע אודות המכירה לגרמה ולא התריע בפניו כי מדובר בהפרת נהלי צ'מפיון ולא הורה לו להפסיק.

הסיבה השלישית, ככל שנמכרו בפועל רכבי AUDI לגרמה, למעט אותן 7 הזמנות שבוטלו, הרי שמלבד התובע וים גם הנתבעת וצ'מפיון – נהנו מהמכירה.

הסיבה הרביעית, תוכן מכתבה של מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מיום 15.11.2021 היה חמור ומאיים בסנקציות קשות לנתבעת (עיכוב תשלום בונוס לרבעון שלישי ורביעי של שנת 2021 ושקילה מחדש של רשיון הנתבעת כסוכנת צ'מפיון) – אך בפועל, אם כי לאחר בדיקות קפדניות מצד צ'מפיון (ראו עדות אלעד בעמ' 54 ש' 5 – 6 לתמליל), שילמה צ'מפיון לנתבעת את הבונוס המעוכב. אלעד העיד כי בטרם שילמה ביטלה צ'מפיון עסקאות "לא כשרות" אך לא ידע לומר כמה, איזה עסקאות, מתי בוצעו, מתי בוטלו, מה שוויין וכמה הופחת מהבונוס (ראו עדותו בעמ' 54 ש' 15 – עמ' 55 ש' 8 לתמליל). הנתבעת נמנעה מלפרט כמה בונוס היא היתה אמורה לקבל מצ'מפיון עבור שנת 2021 וכמה קיבלה בפועל. כמו כן, אין חולק כי לאחר פיטורי התובע – צ'מפיון חזרה לעבוד עם הנתבעת.

הסיבה החמישית - בנסיבות אלה, הנתבעת לא הראתה כל נזק שנגרם לה מלבד פיטורי עובד שלטענתה הביא להצלחתה העסקית.

ההלכה היא שהזכות לעבוד היא חלק מהזכות לכבוד האדם ומשכך, "... פיטורי עובד על רקע הפרת משמעת פוגעים לא רק בכיסו של העובד, אלא גם בכבודו, בשמו הטוב ובמימוש העצמי שלו (השוו לחוות דעתה של הנשיאה וירט-ליבנה ולהתייחסותה לזכות לעבוד בע"ע (ארצי ) 30279-05-19 חיים זר - מת"ש - מרכזי תעסוקה שיקומיים בע"מ [פורסם בנבו] (10.10.2021))". (פסק דין מאפיית אבגר, פסקה 27).

ועוד פסק בית הדין הארצי בענין מאפיית אבגר כך:

"משכך ולאור תכליתם הסוציאלית של פיצויי הפיטורים ואופיים הקוגנטי פירשה הפסיקה את הסדר שלילת פיצויי הפיטורים בצורה מצומצמת, כך שיש לראות בעונש של שלילת פיצויי פיטורים כ"התוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת" (דב"ע (ארצי) נז/3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה - עיזבון המנוח מאיר מנשה (31.12.1997)). שלילת פיצויי הפיטורים היא סנקציה שמטרתה הענשת העובד על מעשיו הפסולים והרתעת כלל העובדים מהתנהגות דומה, אך יש לזכור שככלל הפיטורים עצמם הם עונש כבד לעובד, שהוא כשלעצמו גודע את מטה לחמו של העובד. לכן שלילת פיצויי פיטורים כאשר היא מצטרפת לפיטורים תעשה במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" (ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני (22.10.2002); ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ (20.12.2009) – עניין טוליפ)).

בפסיקה נקבע כי במסגרת ההכרעה על שלילת פיצויי פיטורים יש לשקול, לצד חומרת המעשים שהובילו לפיטורים, גם את מכלול נסיבות יחסי העבודה וכן את נסיבותיו האישיות של העובד, ובהם:

"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו" (עניין אלוניאל בעמוד 8; ראו גם עניין טוליפ; ע"ע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב - סטרטסיס בע"מ (01.06.2022)." (פסק דין מאפיית אבגר, פסקאות 28 – 29).

בפסק דין מאפיית אבגר סקר בית הדין הארצי את המקרים בפסיקה בהם נדרש לשאלת שלילת פיצויי פיטורים (ראו בפסקה 30 לפסק הדין) ומסקירה זו עולה כי פיצויי פיטורים נשללו מעובד במקרים בהם הוכח כי העובד גנב ממעסיקו, מעל באמון שניתן בו וגרם נזק למעסיקו. (ראו גם סע"ש(אזורי חי') 44773-01-21 מבדקה לבניין ותשתית בע"מ – נעמה רוזנפלד (16.7.2023), פסקה 47). דהיינו, עבירות העולות כדי עבירה פלילית.

משהגענו למסקנה כי התנהלות התובע נכנסת לסעיף 52(א) לתקנון ומאחר ומדובר בעובד בכיר, אשר הועסק על ידי הנתבעת במשך 15 שנים ולשביעות רצונה המלא והיא לא חלקה ואף הודתה בכישוריו ובמסירותו ונוכח הדרך בה ניהלה הנתבעת את השימוע לתובע – אנו מתרשמות שדי היה בפיטורים כדי להענישו באופן מידתי על התנהלותו, גם אם, לטענתו בעדותו, בתום שנה מצא עבודה לשביעות רצונו.

לכן אנו קובעות כי עונשו של התובע יהיה פיטורים עם הודעה מוקדמת של חודש אחד בלבד ותשלום פיצויי פיטורים. מאחר ודנו בענין הודעה מוקדמת בפרק נפרד לעיל – הרי שקביעתנו זו מתווספת כנימוק נוסף לקביעתנו לעיל.

משכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים כדלקמן: 53,714 ₪ כפול 15 שנים = 805,710. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים חלקיים בסך 233,869 ₪ ולכן היא חייבת להשלים לתובע היתרה בסך 571,841 ₪. סכום זה ישא ריבית שקלית ממועד סיום העבודה (1.2.2022).

התובע תבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ס' 29 לכתב התביעה). הנתבעת רק הכחישה זכאותו לפיצוי זה (ס' 26 לכתב ההגנה). בנסיבות אלה, משמצאנו כי בין הצדדים היתה מחלוקת כנה ומשפסקנו לתובע ריבית שקלית – לא יפסקו פיצויי הלנה.

טענת קיזוז:

הנתבעת טענה חמש טענות קיזוז, שהתובע רק הכחיש אותן (ס' 69 לתצהירו).

טענת הקיזוז הראשונה - הנתבעת טענה כי היתה אמורה לקבל מצ'מפיון בונוס בשיעור 1.5 אחוזים משווי 7 מכירות של רכבי AUDI לגרמה, אשר בוטלו לבסוף על ידי צ'מפיון (נספח 12א לתצהיר התובע). לטענתה, לא היה לה כלל מושג כי עסקאות אלה לא כשרות מכיוון שהתובע העלים ממנה את המידע ופעל מאחורי גבה (ס' ג(1) לכתב ההגנה).

משהתרשמנו מהראיות בתיק וכך גם קבענו כי אלעד היה מכותב לתכתובת בענין מכירות שביצעה ים לגרמה וקיבלו הנחה על ידי יוני (נספח 13 לתצהיר התובע) – הרי שהנתבעת ידעה אודות המכירה בניגוד לנהלי צ'מפיון. משהנתבעת לא הראתה כי הורתה לתובע לחדול מביצוע מכירות אלה לפני שקיבלה המכתב של מנהלת חטיבת AUDI בצ'מפיון מיום 15.11.2021 – הרי שאינה זכאית לבונוס בגין 7 העסקאות לגרמה שבוטלו.

למעלה מהצורך נוסיף כי טענת הנתבעת כי התובע פעל שלא כדין משידע כי ים מבצעת מכירה של רכבי AUDI לגרמה בניגוד לנהלי צ'מפיון ואף הנחה אותה בכך – אינה מתיישבת עם טענתה בדבר פיצוי בגין הפסד הכנסה ממכירת רכבים אלה. הנתבעת לא הראתה כי אילולא בוצעו מכירות אלה לגרמה מלכתחילה – היו הרכבים נשוא מכירות אלה נמכרים לקונים אחרים. הנתבעת לא הראתה כי בשגרה מכרה מספר רכבי AUDI קבוע בחודש או בשנה. היא גם לא הראתה כי היא זכאית לבונוס בשיעור 1.5 ממכירות רכבי AUDI בחודש או בשנה.

משכך, טענת הנתבעת לקיזוז פיצוי בגין הפסד הכנסה – נדחית.

טענת הקיזוז השניה – הנתבעת טענה כי בהתנהלותו שלא כדין פגע התובע בערך המותג AUDI, בערך צ'מפיון וכן בערכה של הנתבעת ובלעדיותה כסוכנת מורשית של צ'מפיון. כמו כן גרם התובע למשבר אמון חריף בין צ'מפיון לבין הנתבעת, לעצירת תשלום בונוס לנתבעת במשך חודשים רבים ופגע במוניטין ובשם הטוב של הנתבעת, אותו בנתה בעמל רב במשך 21 שנות קיומה (ס' ג(2) לכתב ההגנה).

הנתבעת לא פירטה טענותיה אלה ולא הראתה פגיעה בערך של המותג AUDI, פגיעה בערכה של צ'מפיון, בערכה של הנתבעת כסוכנת מורשית של צ'מפיון. מעדותו של אלעד עלה ברורות כי צ'מפיון שילמה לנתבעת הבונוס המעוכב ולא שללה מהנתבעת את רישיונה כסוכנת מורשית.

בנסיבות אלה, טענותיה אלה – נדחות.

טענת הקיזוז השלישית – הנתבעת טענה כי בהתנהלותו שלא כדין הפר התובע את הוראות ס' 4(ב) להסכם העסקתו. בהתנערותו מאחריות וגלגול כל האשמה למכירת רכבים לגרמה על ים – פעל התובע בניגוד להוראות ס' 4(ג) להסכם העסקתו. בנוסף, משהתובע הכחיש התנהלותו שלא כדין בפני מנהליו במשך מספר חודשים – הרי שהפר את הוראות ס' 4(ד) להסכם העסקתו. בשל הפרת הסכם העסקתו – נגרם לנתבעת נזק רב, כמו: ערעור יציבות העבודה באולם התצוגה, השפעת התנהגות המנהל על יתר העובדים, השקעת זמן ואנרגיה בבירורים עם התובע, בניהול הליך שימוע, במציאת מנהל מחליף לתובע וכן בהפסד השקעה והכנסות והפסד עובד בו השקיעה וטפחה הנתבעת במשך שנים רבות עד שהפך לאיש המכירות הטוב ביותר בסניפי צ'מפיון (ס' ג(3) לכתב ההגנה).

הנתבעת לא פרטה נזקיה הנטענים, לא כימתה אותם ולא הוכיחה אותם. משכך טענותיה אלה – נדחות.

טענת הקיזוז הרביעית – הנתבעת טענה כי פעלה על פי זכותה המפורטת בהסכם העסקת התובע ולכן כדין נהגה מששללה מהתובע חלק מדמי הודעה מוקדמת וחלק הארי של פיצויי הפיטורים. לטענתה, היא אף היתה זכאית לשלול מהתובע אף את מה שהסכימה לשלם. לכן לטענתה יש להשיב לה מה ששילמה לתובע, לרבות שכר יסוד בסך 16,300 ₪ ועמלה בסך 11,694 ₪ ששילמה לו במסגרת תלוש שכר של חודש פברואר 2022 (ס' ג(4) לכתב ההגנה).

משקבענו כי התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת בת 30 יום ולמלוא פיצויי הפיטורים ומסכומים להם זכאי התובע – נוכו כל הכספים אשר שילמה לו הנתבעת במסגרת גמר חשבון – טענות הנתבעת להחזר – נדחות.

טענת קיזוז חמישית – הנתבעת טענה כי במשכורות של חודשים אוגוסט עד אוקטובר 2021, בהם בוצעו המכירות לגרמה – קיבל התובע פרמיות בסך 70,549 ₪ בגין כלל המכירות שבוצעו באולם התצוגה. לנתבעת לא ידוע אם ההתקשרות עם גרמה היא ההתקשרות היחידה שאישר התובע בניגוד לנהלי צ'מפיון – הרי שהיא זכאית לפיצוי בשיעור מחצית הפרמיות שקיבל וזאת בשל ביצוע מכירות באמצעים לא כשרים (ס' ג(5) לכתב ההגנה).

הנתבעת לא הראתה כי העמלות שקיבל התובע בחודשים אוגוסט – אוקטובר 2021 הן רק בגלל מכירות לגרמה. מה גם שהתובע העיד כי תמיד קיבל עמלות חודש לאחר המכירה (עמ' 13 ש' 22 – 26 לתמליל) והנתבעת לא הראתה כי העמלות הנטענות שולמו בגין מכירות לגרמה בחודשים יוני – יולי 2021.

בנוסף, מעדותו של אלעד ברור לנתבעת אילו עסקאות לא כשרות אישרה צ'מפיון ואלו לא, כך שהיא יכולה לדעת בגין אלו מכירות קיבל התובע עמלות בחודשים אוגוסט – אוקטובר 2021.

נוסיף, כי מהראיות בתיק ניתן להבין כי עמלות שקיבל התובע בחודשים הנטענים הן עמלות בגין מכירות שבוצעו והרכבים נמסרו לקונה. אלעד טען במהלך הדיון המוקדם מיום 2.4.2023 כי העמלה לתובע שולמה על פי מסירה של הרכב לקונה ולא על פי הזמנה (עמ' 2 ש' 3 – 4 לפרוטוקול). זו גם הסיבה ש-4 מכירות לגרמה לא בוטלו לאחר שיוני גילה כי רשומים על שמו של גרמה 9 הזמנות (נספח 12א לתצהיר התובע). מכאן, שאם התובע קיבל עמלות בגין גם עסקאות שבוצעו לגרמה – הרי שגם הנתבעת קיבלה עמלות בגין עסקאות אלו וגם צ'מפיון לא יצאה חסרה מכך.

הנתבעת לא טענה למה ומכוח מה היא זכאית לפיצוי עבור עסקאות לא כשרות שקיבלה עמלה בגינן. משכך, טענתה זו – נדחית.

בטרם סגירה:

לפני סגירה מצאנו להתייחס לטענת התובע באשר להתנהלות של באת כוח הנתבעת במהלך שמיעת העדויות (ס' 71 ו-72 לסיכומיו). התובע הלין על כך שבאת כוח הנתבעת לא פסקה מלנסות לחבל במענה העדים; להניח בפיהם מענה מותאם תחת המענה שהחלו לתת; לא פסקה להפריע לקו החקירה על מנת לנסות ולטשטש את הדברים. התנהלותה אילצה את בית הדין להעיר לה פעם אחר פעם לאורך כלל החקירות ואף לאיים בעצירת שמיעת העדים משהתנהלותה עברה כל גבול. התובע תמך טענותיו אלה בציטוטים מפרוטוקול הדיון.

מצאנו להבהיר כי בית הדין רואה ושומע כל התנהלות שבאה לפניו ובכתיבת פסק הדין מתחשב ושוקל הראיות שבאו בפניו וזאת בלבד.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

1. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - 50,000 ₪

2. חלף הודעה מוקדמת – הפרשים-25,720 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (1.2.2022).

3. פדיון ימי חופשה – הפרשים-117,748 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (1.2.2022).

4. פיצויי פיטורים – הפרשים-571,841 ₪. בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (1.2.2022).

    

הסכום הנקוב בסעיף קטן 175(1) ישולם בתוך 30 יום ולאחר מכן ישאו ריבית שקלית מהיום.

לאור תוצאות פסק הדין – ומשהתביעה התקבלה בחלקה, כשישים אחוז מסכום התביעה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 35,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מכן ישאו ריבית שקלית מהיום.

זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ו, (25 מאי 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.