סע"ש 26280-05-13 פודים נ' ביטוליט (1986) בניין והנדסה בע"מ ואח'

1.לפני בקשת הנתבע 8 והנתבעים 1 ו – 12 לסילוק על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה. עוד התבקש לחייב את התובע בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

הבקשות לסילוק על הסף

2.הנתבע 8 הינו בעל המניות של א.מ. כחול ניהול פרוייקטים ואחזקה בע"מ (להלן – הנתבעת 3). לטענת הנתבע 8, התובע הועסק אצל הנתבעת 3 למשך פרק זמן קצר של 10 חודשים, מחודש יוני 2010 ועד לחודש אפריל 2011, שאינו מקנה לו זכאות לסעדים הנתבעים בכתב התביעה. לפיכך, נטען כי לא קיימת כל יריבות בין התובע לבין הנתבעת 3 ומקל וחומר שלא קיימת יריבות בין הנתבע 8 לבין התובע.

עוד נטען כי אין בעובדה שהנתבע 8 הינו בעל המניות של הנתבעת 3 כדי להקים לתובע את הזכות לתבוע את הסעדים המבוקשים מהנתבע. בפרט, שהתובע אינו מפרט נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות לרבות תשתית עובדתית כדי לחייב אותו באופן אישי.

3.הנתבעים 1 ו -12 טוענים כי יש לסלק את התביעה כלפיהם על הסף מחמת חוסר יריבות והעדר עילה. לטענתם, התובע לא פרט בכתב התביעה ואף בתצהירו את הנסיבות המצדיקות את הרמת המסך כלפי הנתבע 12 ולא הניח תשתית עובדתית לטענה זו.

עוד נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה גם כנגד הנתבעת 1 ולא צורפו ראיות לתצהיר התובע הקושרות את הנתבעת 1 לתובע. יתר על כן, התובע טוען בתצהירו כי קיבל הנחיות באופן קבוע ממר גריגורי ברקוביץ (שאינו צד להליך) וממר אבישי כץ (הנתבע 9) ששמש כמנהלו ומעסיקו בפועל.

4.התובע הגיב לבקשות במהלך הדיון מיום 9/6/14. לטענתו, הסיבה לצירוף כל החברות וכל בעלי המניות היא שבמשך כל תקופת עבודתו של התובע הונפקו לו תלושי שכר של חברות שונות שאת רובן לא הכיר ובסופו של יום לאחר 9 שנות עבודה הוא לא קיבל פיצויי פיטורים ולא קיבל זכויות נוספות מכח צו ההרחבה בענף הבנין ובכלל זה פנסיה. התובע הוסיף כי פסיקתו של בית הדין לעבודה מקלה מאד בנושא של הרמת מסך ודי בכך שמדובר בחברות שהפסיקו פעילות. התובע השיב שאינו בטוח שהנתבעת 1 היא סולבנטית לאחר שנמכרה על ידי הנתבע 12 (ס' 25 לתצהירו).

התובע התנגד לבקשה לחיוב בערובה הן לנוכח מועד הבקשה לאחר שחלף המועד שנקצב על ידי בית הדין והן בטענה כי הנתבעים לא הציגו ראייה לכך שמצבו הכלכלי של התובע לא יאפשר תשלום הוצאות, ככל שייפסקו נגדו.

דיון והכרעה

הבקשות לסילוק על הסף

5.ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.02.2008)].

6.גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). רק לאחרונה בבר"ע 12384-02-10 (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567].