סע"ש 25958-06-16

לפני בקשת התובעת ליתן צו למשרד הפנים לעניין כניסות ויציאות הנתבעים 1-2 מהארץ בחודשים פברואר ומרץ 2016 לצורך הוכחה כי התשלום שהועבר ביום 25.3.2016 הוא עבור שכר חודש פברואר ולא עבור שכר חודש מרץ 2016.

הנתבעים מתנגדים לבקשה בטענה לפגיעה בפרטיותם שכן מדובר במסמך לא רלוונטי שכן צירפו מסמך המעיד כי התובעת קיבלה שכר עבור חודש פברואר המאושר בחתימתה.

התובעת טוענת כי חתמה על כל דבר כדי לקבל את כספה וחתימתה שם אינה מעידה כי קיבלה את שכרה לחודש פברואר כפי שכתוב במסמך. על כן לטענתה הצו רלוונטי לבירור המחלוקת בדבר תשלום שכר חודש מרץ 2016.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

בהלכה הפסוקה נקבע העיקרון בעניין גילוי מסמכים - "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ'  8).

מן הכלל אל הפרט

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.