סע"ש 25893-09-16

1.מונחת בפני בקשת הנתבעת מיום 6.10.16 להורות לתובע להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך (להלן: "הבקשה").

2.התובע הינו תושב היישוב טובאס אשר בשטחי הרשות הפלסטינית, והתביעה הוגשה על סך של 416,408 ₪, ובה נתבעו זכויות שונות מתחום משפט העבודה, לאור טענתו של התובע כי עבד אצל הנתבעת בעבודות חקלאות במהלך השנים 2009-2014.

3.הנתבעת טוענת בבקשתה, בין היתר, כי הואיל והתובע אינו תושב ישראל, יקשה עליה לפרוע את הוצאותיה ממנו, ככך שאלו ייקבעו לזכותה. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע לא הציג ראשית ראייה לתביעתו וכי סכומי התביעה מופרזים ביותר. על כן, טוענת הנתבעת על יסוד תקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

4.התובע הגיש תשובתו ביום 30.10.16 וטען כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת, וכי הנתבעת נותרה חייבת לו סכומים רבים. עוד טוען התובע כי מצבו הכלכלי קשה ביותר וכי הוא אינו מועסק באופן קבוע מאז שנת 2014, ולכן הטלת ערובה תחסום את דרכו לניהול התביעה בבית הדין.

5.הנתבעת הגישה את תגובתה ביום 2.11.16 וטענה כי גם בתשובתו, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו נוכח ההסדר החדש הקבוע בתקנה 117א האמורה, שכן התובע לא צירף כל ראיה התומכת ברכיבי התביעה, או בטענה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ומעבר לכך התובע בתשובתו מחזק את טענתה כי נוכח מצבו הכלכלי, לא ניתן יהיה לגבות ממנו את הוצאותיה.

המסגרת הנורמטיבית

6.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, וזאת כאשר בית המשפט נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הטלתה של הערובה. בהקשר זה נקבע, כי תקנה 519 נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כשנראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה קלושים (ע"א 6477/97 ויינשטיין נ' ליברמן, ניתן ביום 13.1.1998). תקנה 519 אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהיעדרה (עד התקופה האחרונה) של תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

7.בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, וכפי שזו פורטה בע"ע 1424/02 אבו נסאר – SAINTPETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 6.7.2003), נקבעו מספר מבחנים אשר לפיהם בית הדין יקבע באם יש מקום להטיל על תובע שהינו עובד זר בהפקדת ערובה. כך, ובין היתר, נפסק שם כדלקמן: "הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע... במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט".

8.ביום 29.6.2016 פורסמה ברשומות תקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אשר כבר נכנסה לתוקף במועד הנוכחי, ובה נקבע כדלקמן: