סע"ש 25590-08-15

בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, כתנאי לבירור תביעתו (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בכתבי הטענות וכן בבקשה ובתגובה לבקשה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט את הנימוקים להחלטתי.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאותמהטעם שהינו אזרח זר, מובטל ונטול פרנסה ורכוש, ומצבו יקשה על המבקשת במימוש הוצאותיה אם וככל שתדחה תביעתו.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי התביעה קלושים וכי במאזן הנוחות הנזק שייגרם למבקשת מאי הפקדת הערובה גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיב ככל שהבקשה תתקבל.

המשיב מנגד מתנגד לחיובו בהפקדת ערובה וטוען כי מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות , תביעה מבוססת שסיכויי הצלחתה גבוהים. עוד נטען כי היעתרות לבקשה תפגע בזכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969, תוך שנפסק כי בתי הדין לעבודה ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלתם את התקנה האמורה (דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה נגד שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996). בבוחנו בקשה כאמור על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות, זכות אשר הוכרה כזכות יסוד מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (16.7.03), שם נקבע, בין השאר, כי עובדת היותו של בעל דין תושב זר, אין בה, לכשעצמה, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.