סע"ש 25590-04-16

לפניי בקשת התובע לאפשר לו להגיש כתב תשובה ולהורות על "חסיונו" של סרטון שהוכן על ידו לאחר הגשת כתב ההגנה, עד לאחר הגשת ראיות הנתבעת.

לטענת התובע, הסרטון מהווה ראיה לטענות התובע לפיהן הנתבעת מפעל הובלה וחברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל ויש בו כדי להפריך את טענת הנתבעת לפיה היא אינה פעילה. לגישת התובע, מדובר במסמך שהוכן "לצרכי משפט" וכי לנתבעת לא ייגרם כל נזק כתוצאה מחסיונו של הסרטון שכן ממילא לנתבעת אין זכות מוקנית לכתב תשובה ואין לה זכות לבצע מקצה שיפורים לטענה כוזבת שהעלתה בכתב הגנתה לפיה מעולם לא הייתה חברה בהתאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל. מנגד לטענת התובע, ייגרם לו נזק רב באם יחשוף את הראיה לעיני הנתבעת, שכן אז תיחשף הנתבעת למהלכי החשיבה של התובע ובכך תיפגע יכולתו של התובע להתכונן כדבעי להמשך ניהול ההליך ובמיוחד ניהול ההוכחות.

לטענת הנתבעת, יש להוציא מתיק בית הדין את הראיה, שכן הסרטון אינו יכול לשמש ראיה לטענה המשפטית לפיה צו ההרחבה בענף ההובלה אינו חל על יחסי הצדדים. הסרטון אינו ראיה להיות הנתבעת חברת הובלה ואינו יכול להוות ראיה חסויה. משמעות בקשתו של התובע היא היפוך סדר הראיות. התובע לא הצביע על כל נימוק שיש בו להצדיק את דחיית העיון בראיה. התובע לא הוכיח כי מקרה זה הוא מן המקרים החריגים בהם מוצדק לחרוג מהכלל כאשר ממילא לטענת התובע, אין הנתבעת יכולה לשנות מגרסתה כעת.

בתביעתו, עתר התובע בין היתר לסעדים מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה וטען כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינה עבודת הובלה והנתבעת היא בעלת מפעל הובלה החברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל.

בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את טענות התובע לעניין זה וטענה כי היא אינה חברת הובלה, מעולם לא הייתה וכי לא הייתה חברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה. יש לציין כי בתגובת הנתבעת לבקשות התובע מיום 9.1.2017 חזרה וטענה הנתבעת כי בשנים 2008-2012 שילמה הנתבעת בטעות דמי טיפול ארגוני להתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל וצירפה לתגובתה מכתב מהתאחדות בלעי מפעלי ההובלה בישראל לפיו הנתבעת שילמה דמי טיפול ארגוני להתאחדות בשנים 2008-2012 והחל משנת 2013 לא התבצע תשלום דמי טיפול וממועד זה אין כל זיקה בין ההתחאדות לנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשת התובע ובתגובת הנתבעת ועיינתי בסרטון, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, כמפורט מטה.