סע"ש 25571-01-14 ש' נ' סמעאן נופי ובניו בע"מ

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

2.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת על סך 1,373,000 ₪ בגין תקופת עבודה נטענת מחודש 11/08 ועד לחודש 10/11.

בתביעה טען התובע כי הוא נפגע בתאונת עבודה ביום 11.2.09 וכי בשל העובדה שהנתבעת הפרה את החובה לבטחו בקרן פנסיה, נגרם לו נזק כלכלי ועל כן על הנתבעת לפצותו בסכום של 500,202 ₪ בגין פנסית נכות ובסכום של 847,595 ₪ בגין פנסיית זקנה.

כמו כן, עתר התובע לקבלת פיצויי פיטורים בסך 25,434 ₪.

3. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה בהיקף עצום של 1,373,000 ₪ המתייחסת לתקופת עבודה קצרה בת מספר חודשים בלבד בה עבד התובע בנתבעת. טענות התובע לפיהן בשל העובדה כי באותה תקופת עבודה קצרה לא ביטחה הנתבעת את התובע בקרן פנסיה, נגרמו לו נזקים בהיקף עצום הינן טענות מרחיקות לכת בכל קנה מידה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היא תתקשה לממש החלטה המחייבת את התובע בתשלום הוצאות ולמעשה, התובע זוכה ל"חסינות" מפני חיובו בהוצאות; וזאת בשים לב לכך שביום 1.4.14 ניתן בעניינו של התובע צו כינוס בהתאם לפקודת פשיטת הרגל וכי בית המשפט המחוזי אישר לתובע לנהל את ההליך בתיק זה, בכפוף לכך שהוצאות ההליך לא תוטלנה על קופת הכינוס ולא ייגרם כל הפסד לקופת הכינוס.

בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת, מדובר במקרה חריג ביותר המצדיק את חיוב התובע בהפקדת ערובה.

4.התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי אין דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן ערובה ועל ידי כך לפגוע במימוש זכויותיו, ובין היתר, זכות הגישה לערכאות.

התובע מוסיף וטוען כי בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לסיכויי התביעה. לטענתו, עצם קיומה של מחלוקת בין הצדדים אין בה כדי לסטות מהכלל ולהורות על חיובו של התובע בהפקדת ערובה; לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבעת הפרה את החובה לבטח את התובע בקרן פנסיה ומשכך נגרם לו נזק כלכלי עצום.

5.המצב המשפטי

תקנה 519 (א) לתקסד"א התשמ"ד – 1984 קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".