סע"ש 2553-01-15

לפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחיית מועד הדיון הקבוע לתאריך 9.2.16 וכן בקשה לאפשר הגשת תצהירים וראיות מטעמה, ותגובת התובע המתנגד לה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות התובע ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה.

מעיון בתיק בית הדין עולה כי הנתבעת כמעט וחדלה מלפעול בהליך. חרף החלטת בית הדין שניתנה בדיון במעמד הצדדים כבר בתאריך 24.6.15 (למעלה מחצי שנה) לפיה על הנתבעת להגיש תצהיריה עד לתאריך 8.10.15, לא פעלה הנתבעת על פיה.

עקב כך ניתנה החלטה נוספת, בתאריך 20.10.15, ובה ניתנה ארכה לנתבעת להגיש תצהיריה עד לתאריך 10.11.15, בזו הלשון:

" חרף החלטת בית הדין בדיון במעמד הצדדים בתאריך 24.6.15, לא הגישה הנתבעת תצהירים מטעמה על אף חלוף המועד.

לא יוגשו תצהירי הנתבעת עד לתאריך 10.11.15, ישקול בית הדין השתת הוצאות לדוגמא ו/או מתן החלטה אחרת המתאימה בנסיבות העניין."

גם במועד זה – בתאריך 10.11.15 - לא הגישה הנתבעת תצהיריה. חלף זאת הגישה הנתבעת באותו המועד בקשה לקבלת ארכה נוספת להגשת תצהירים מטעמה. בית הדין נעתר לבקשה זו וניתנה ארכה נוספת להגשת התצהירים עד לתאריך 10.12.15. אולם, שוב גם במועד זה לא הגישה הנתבעת תצהיריה ולמעשה חדלה מלפעול על פי החלטות בית הדין.